הקנטה משמחת / רפי זברגר

שקלים ז ע''ב

הקדמה

למדנו כי רבי יוחנן הקפיד על רבי אלעזר שאמר אמרות משמון, ולא הזכיר כי מקור הדברים הינו רבי יוחנן.
ניסו חכמים לדבר על ליבו שלא יקפיד על רבי אלעזר. רבי אמי ורבי אסי לא הצליחו, אך רבי יעקב בר אידי הצליח. הוא הזכיר לו כי יהושע, בעת שלימד תורה, לא הזכיר כל פעם כי מקור תורתו הינה ממשה רבינו, ובכל אופן כולם ידעו, כי יהושע היה תלמיד של משה רבנו, ומשכך – כל תורתו נובעת ממשה.
שואלת הגמרא:
מאי כולי האי דבעי דיימרון שמעתא משמיה?
מה סברתו ומה מקורו של רבי יוחנן להקפדתו, על אמירת הדברים בשמו?
דאף דוד ביקש עליה רחמים, שנאמר [תהילים ס"א ה'] אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶּלָה.
וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקים לעולמים? אלא כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אזכה שיהו דברי נאמרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
רבי יוחנן ''ניתלה'' בדוד המלך, אשר ביקש שיאמרו דברים בשמו. שהרי הוא ביקש ''לגור באוהלו של הקדוש ברוך לעולמים'' – גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. משמעות בקשתו כי דבריו יהיו נשמעים בשמו, בבתי כנסיות ובתי מדרשות גם לאחר מותו, ובכך בעצם הוא ''יגור באוהלו לעולמים''.  
 

הנושא

למדנו על ''בקשה'' של דוד, הגמרא מוסיפה ומתארת ''בקשה'' נוספת שלו:
אין דור שאין בו ליצנין כדורו של דוד. מה היו פרוצי הדור עושין היו הולכין אצל חלונותיו של דוד. אומרין לו: דוד דוד, אימתי יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך?
ליצנים בדורו של דוד ידעו כי בית המקדש לא ייבנה בדורו (כיוון שיצא למלחמות רבות) ולאור זאת הקניטו אותו וקראו דרך חלונות ביתו: מתי ייבנה בית המקדש ונוכל ללכת לבית ה'? כביכול, הם מצפים למותו, שלאחריו ייבנה בית המקדש.
והיה דוד אומר: אף על פי שמתכוונין להכעיסני, יבא עלי אם לא הייתי שמח בדבריהם, דכתיב [תהילים קכ"ב א'] שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ
תגובת דוד המלך מדהימה. לא רק שהוא לא כעס על מקניטיו, אלא אף נשבע שהוא שמח על תוכן דבריהם, והוא "מסכים למות" כדי שלאחר מכן אנשים יוכלו "ללכת לבית ה' ".
[שמואל ב' ז' י"ב]: כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ:. אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד: ימים שלמים אני מונה לך, ולא ימים חסרים כלום. שלמה בנך יבנה בית המקדש אלא להקריב קרבנות ציבור. חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן הקרבן, שנאמר [משלי כ"א ג']: עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לה' מִזָּבַח:
הקדוש ברוך הוא כביכול ענה לדוד ואמר לו: איני מוריד אפילו יום אחד, מן הימים הקצובים לשנות חייך. אמנם שלמה בנך יבנה את בית המקדש, אך צדקה, משפט ותורה, שלך דוד, ''שווה'' לפניי יותר מקרבנות רבים אשר עתידים להקריב לאחר בניין בית המקדש. 
 

מהו המסר

למדנו היום שני מסרים מעניינים וחשובים:
• אין להילחץ ממקניטים. אין לקחת קשה כל דבר רע שמישהו מזדרז ואומר עלינו. למרות שהקטנה פסולה מכל וכל, שהרי אין להעליב, לפגוע או להקניט אף אחד (אלא אם כן מדובר בעושה מעשה רשעה), לפעמים תוכן ההקנטה אכן נכון. כך היה בהקנטות לדוד המלך. הוא לא נלחץ מדבריהם, אלא להיפך - שמח והגיע למסקנה שאמנם יש משהו בתוכן דבריהם. לכן ביקש מן הקדוש ברוך הוא ''לקצר'' את חיו כדי שכבר יתחילו "לבנות את בית ה''.
• דברים "גדולים, חשובים ורציניים" אינם תמיד בסדר עדיפות הגבוה ביותר, כפי שראינו בתשובת הקדוש ברוך לדוד. ה' מעדיף "מעשי חסד וצדקה קטנים'' על פני מעשים גדולים וחשובים לכשעצמם, כמו הקרבת קרבנות בבית המקדש. רעיון זה מופיע מספר פעמים בתנ''ך, כמו למשל הפסוק בתהלים (פ''ד, י''א): כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]