ניצול התוכן המרכזי / רפי זברגר

שקלים טז ע''א 

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת הפרק:
שלשה עשר שופרות, שלשה עשר שולחנות, שלש עשרה השתחוויות היו במקדש.
השופרות הם הכלים בהם אספו את התרומות למקדש, וזהו הקשר של משנתנו למסכת. ומכיוון שמספר השופרות הוא שלושה עשר, מונה המשנה עוד שני דברים באותו מספר: שולחנות והשתחוויות במקדש. פירוט השולחנות והשתחוויות בהמשך המשניות בפרק.
של בית רבן גמליאל ושל בית רבי חנניה סגן הכהנים היו משתחווים בארבע עשרה. והיכן היתה יתירה? כנגד דיר העצים. שכן מסורת בידן מאבותיהן ששם הארון נגנז.
הייתה מסורת במשפחות רבן גמליאל ורבי חנניה שארון הברית נגנז בבית המקדש הראשון, ולכן הם השתחוו השתחואה נוספת, כנגד דיר העצים, מקום גניזת הארון לשיטתם. בדיר העצים היו ממיינים ומתקנים את העצים למערכה של המזבח, כדי שלא יהיו מתולעים. מתחת למקום זה נגנז הארון. 
 

הנושא

נצטט את תחילת הברייתא המובאת בגמרא, אשר עוסקת בגניזת ארון הברית:
משנגנז הארון, נגנז עמו: צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן, ופרחיו ושקדיו, וארגז שהשיבו פלשתים אשם לאלהי ישראל.
הברייתא מספרת לנו כי באותה גניזה של הארון הטמינו עוד מספר מרכיבים שהיו מונחים בקדש הקודשים בסמוך לארון. צנצנת שהכילה עומר מן שאכלו במדבר, צלוחית שהכילה שמן המשחה אשר הוכן עוד בימי משה רבנו, מקל של אהרן שהצמיח פרחים ושקדים לאחר המחלוקת עם קרח ועדתו, וכן ארגז של דברים מזהב, אשר הונח ביחד עם הארון אשר חזר משבי הפלשתים.
הגמרא מרחיבה בנושא שמן המשחה שהוזכרה בברייתא זו, ומצטטת שתי ברייתות נוספות המפרטות את אופן עשייתה של שמן המשחה:
פיטום שמן המשחה [שמות ל כג כד]: וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם: וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין: שהן אלף וחמש מאות מנים.
ברייתא ראשונה מצטטת את כל הסמנים שמהם היו מכינים את שמן המשחה, כמפורט בפרשת כי תשא. סך כל הסמנים היה אלף וחמש מאות מנים.
שמן זית הין שנים עשר לוג, שבו שולקין את העיקרין - דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר: שולקן היה במים ונותן שמן על גביהן.
ברייתא שניה מתארת מחלוקת תנאים כיצד הוכן שמן המשחה. לפי כולם לקחו כמות יחסית קטנה של שמן (שנים עשר לוג) כדי להכין את שמן המשחה. רבי מאיר סובר כי בישלו את השמן יחד עם הסמנים (עקרין בלשון הברייתא), ואילו רבי יהודה סובר כי היו מבשלים קודם את הסמנין עם מים (גרסה אחרת סוברת כי היו שורין עם שמן ולא מבשלים), ולאחר מכן היו מוציאים את הסמנים ושופכים שמן על הסמנין כדי שהריח של הסמנין ייקלט בשמן.
משהיה קולט את הריח היה מעבירו כדרך שהפטמין עושין.
לאחר שהריח ''נקלט'' בשמן, העבירו את כל השמן על הסמנין.
הדא הוא דכתיב [שמות ל', כ''ה] וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה:
רבי יהודה לומד מפסוק זה כי השמן נעשה כמו שהרוקחים מכינים את השמן, וזאת על ידי שהיו קודם מבשלים במים, כדי ''לחסוך בשמן'' שלא יבלע בסמנין ללא תועלת. 
 

מהו המסר

למדנו בשיטת רבי יהודה, כי בישלו את הסמנין עם מים, לפני שערבבו אותם עם השמן, וזאת כדי להשאיר את כל השמן למטרתו העיקרית, ולא ''לבזבזו'' בטמיעתו בתוך הסמנין.
ניתן ללמוד מכך מסר מעניין לחיים. לפעמים יש לבצע פעולות מקדמיות לפעולה העיקרית, אך ורק כדי שנוכל לתת משמעות גדולה ומרכזית, לתוכן העיקרי המבוקש. 
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]