מועד מיוחד / רפי זברגר

שקלים יח ע''א

הקדמה

בתחילת הפרק קבעה המשנה כי היו שלושה עשר שופרות במקדש, המשנה בדף שלנו מפרטת אותם. נלמד את תחילתה:
שלשה עשר שופרות היו במקדש וכתוב עליהן: תקלין חדתין, ותקלין עתיקין, קינין, וגוזלי עולה, עצים, לבונה, זהב לכפורת, ששה לנדבה.
המשנה מפרטת את ייעודם של שלושה עשר השופרות שהיו במקדש:
תקלין חדתין שבכל שנה ושנה.
שקלים החדשים שתרמו לשנה הנוכחית, ומהם היו קונים את קרבנות ציבור של אותה שנה.
ועתיקין מי שלא הביא אשתקד שוקל לשנה הבאה.
מי ששכח ולא תרם מחצית השקל בשנה שעברה, משלים זאת השנה ומשלשל את הכסף לתוך השופר הנקרא תקלין עתיקין (שקלים ישנים). כסף זה מיועד לשיירי לשכה.
קינין הן תורין, וגוזלי עולה הן בני יונה.
קינין מיועדים לקניית תורים גדולים, וגוזלי עולה מיועדות לקניית גוזלות קטנות לקרבנות.
כמו כן ניתן לתרום עצים למערכה של המזבח, לבונה אשר באה עם המנחה ולתרום זהב לצורך הכפורת (אשר מונח על הארון בקודש קודשים).
ייעודי ששת השופרות לנדבה מפורטות בהמשך המשנה (לפי גרסאות שונות זו משנה נוספת). 
 

הנושא

כדי להבין טוב יותר את הצורך בשופר של ''תקלין עתיקין'', ניזכר במספר הלכות שלמדנו בפרקים קודמים.
1. קרבנות ציבור הנקנים בכספי מחצית השקל, חייבים להיות מן השקלים הנתרמים באותה שנה.
2. למדנו בפרק הקודם, כי היו שלוש תרומות במשך השנה:
בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח בפרוס עצרת בפרוס החג, (פרק ג' משנה א')
חמישה עשר יום (פרוס - חצי חודש) לפני פסח, לפני שבועות ולפני סוכות תורמים מן כספי מחצית השקל לצורך קרבנות ציבור.
3. לאחר כל תרומה, הניחו חתיכת עור על השקלים שנותרו, כדי שלא נתרום שוב על שקלים שכבר נתרם עליהם קודם לכן:
תרם את הראשונה ומחפה בקטבלאות, שניה ומחפה בקטבלאות, שלישית לא היה מחפה. שמא ישכח ויתרום מן הדבר התרום.
שקלים שנשארו מתחת לעורות הללו הפכו להיות "שיירי הלשכה".
4. במעות שיירי הלשכה השתמשו לצרכים נוספים המפורטים במשנה בדף י:
כבש פרה, וכבש שעיר המשתלח, ולשון שבין קרניו, ואמת המים, וחומת העיר ומגדלותיה, וכל צורכי העיר באין משירי הלשכה.
מעתה יש לדון, מה היו עושים בשקלים אשר הובאו לאחר ''התאריך האחרון'', שהוא פרוס חג הסוכות. לכאורה, הייתה כבר תרומה אחרונה באותה שנה ולא מיועדת להיות תרומה נוספת. לפי זה שקלים אלו צריכים להיכלל בשיירי הלשכה, ולהיכנס לשופר של תקלין עתיקין. בשאלה זו ישנה מחלוקת פרשנים:
• ר''ש סירליאו סובר כי שקלים אלו אמנם נכנסים כבר באותה שנה לשופר של תקלין עתיקין.
• המאירי בפירושו על המשנה (פרק ג', משנה א') מפרט את אופן אספת השקלים ותרומת הלשכה, ומוסיף שם:
ואם לא היו שקלים שבקופות מספיקין - חוזרין ותורמין משירי הלשכה:
כלומר, יש אפשרות שיתבצעו עוד ''תרומות לשכה'' בנוסף לשלש תרומות המנויות במשנה, אם וכאשר לא יספיק הכסף מהשלוש תרומות לקרבנות ציבור של אותה שנה.
לאור כך ניתן לומר לגבי שאלתנו, כי יש אפשרות שגם השקלים שניתנו לאחר פרוס החג, ישמשו לצרכי קרבנות ציבור של אותה שנה. ולכן, אין להעביר שקלים מאוחרים אלו ישירות לשיירי הלשכה, אלא כנראה מניחים אותם בשופר של ''תקלין חדתין'', ואם אמנם תתבצע תרומת לשכה נוספת, יילקחו שקלים אלו לצרכי אותה שנה.
 

מהו המסר

למדנו בשיטת המאירי כי לפעמים, גם "הדקה התשעים ואחד" רלוונטית. במשחק כדורגל אשר אמור להסתיים לאחר תשעים דקות, ניתנים לפעמים הארכות זמן, שיכולות להכריע את המשחק. להבדיל, בתרומות הלשכה נקבעו שלושה זמנים , גם למאחרים וגם לגרים במקומות רחוקים, ולמרות זאת, ראינו כי לפעמים ''זוכים'' המאחרים מאוד, ומקבלים את תרומתם ומשתמשים בה לקרבנות של אותה שנה.
מה ניתן ללמוד מכאן:
1. רצוי מאוד ''לעמוד בזמנים''. אם נקבעו מועדים לביצוע משימות, ואף יש מועד ב' ומועד ג' – לעמוד בהם ולא להשתהות עד לרגע האחרון, מחשש שמא נעבור את הזמנים המוגדרים.
2. אם וכאשר, ובכל אופן קרה ולא עמדנו בזמנים, הרי שגם כאן אין להתייאש. לפעמים יש ''מועד מיוחד'' המאפשר גם הוא להסתפח ולהצטרף לזמנים המקוריים, ובכך בדיעבד להשלים את החסר גם במועד מאוחר מאוד.
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]