פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"שופך דם האדם באדם דמו ישפך"
אימתי דוחה סכנת עובר איסורי תורה?
דרכו של הנצי"ב מוואלוז'ין היתה לדקדק היטב בדברי הגאונים והיה מוצא בהם פנינים ומרגליות המאירים גם את דברי הראשונים. לדברי הגרש"י זווין ("אישים ושיטות" עמ' יג) הרי שאין מספר לדוגמאות שכאלו ביצירת הענק של הנציב "העמק שאלה" על שאלתות דרב אחאי גאון, והרי דוגמא שלה מקור ועיקר בסוגייתנו. הבה"ג כתב "אשה עוברה דידעינן דאי לא אכלה מתעקר ולדה – שפיר דמי למיתן לה" (לאכול ביום הכיפורים). והנה דקדק הנצי"ב למה אמרו 'דידעינן' – הרי אף ספק פיקוח נפש דוחה כל האיסורים.
אלא שביומא אמרו (פה, ב) מה לימודים על פיקוח נפש שדוחה שבת וביניהם "אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כי שישמור שבתות הרבה", ודחו שלימוד זה הוא רק לודאי פיוח נפש, ומנין שמחללים את השבת אף במקרה של ספק פיקוח נפש. ולפיכך הסיקו מלימוד אחר, "אלה המצוות אשר יעשה אותן האדם וחי – וחי בהם ולא שימות בהם". אך הנה, לימוד זה לא שייך בפיקוח נפש של עובר שאיננו בכלל אדם, וכך מוכיח הנצי"ב מסוגייתנו בה אמרו שבנן נח חייב על העוברים, שנאמר, "שופך דם האדם באדם דמו ישפך", איזהוא אדם שהוא באדם – הוי אומר זה עובר. הרי שלא שייך לחייב בן נח ההורג עובר משום 'האדם' בלבד, אלא משום 'האדם באדם'. אלא שאם אין פיקוח נפש של עובר דוחה שבת משום האדם וחי בהם – הרי על כפנים דוחה שבת משום חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. אך כאמור לימוד זה הוא רק במקרה שזהו פיקוח נפש ודאי, ולפיכך מובן דקדוק לשונו של הבה"ג 'דידעינן' – שכן רק אם ידוע בבירור שהעובר יעקר אם אמו לא תאכל ביום כיפור, יכולה לאכול. שרק במקרה של ודאי פיקוח נפש מותר לעבור על איסור בשביל עובר.
