פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"מובילנא מאניה בתריה לבי מסותא"
מפני מה נקט רבי יוחנן דווקא מלאכה זו?
בכמה מקומות בש"ס מצינו שרבי יוחנן נקט שמי שיפתור לו קושיא מסוימת יוביל את כליו אחריו לבית המרחץ, ויש להבין מפני מה דווקא רבי יוחנן הוא שנקט לשון זו, ומדוע נקט תמיד דווקא מלאכה זו.
וביאר בשו"ת "באר שבע" (סימן יא) על פי דברי הגמרא במסכת כתובות (צו, א) שכל המלאכות שעבד עושה לרבו - תלמיד עושה לרבו, חוץ מהתרת המנעל במקום שאין מכירים אותו, שמא יאמרו עבד הוא. ומן הסתם בכלל מלאכה זו אף שאר מלאכות המיוחדות דווקא לעבד כהולכת כלים אחריו לבית המרחץ וכד' – מלאכות שעל ידיהן נקנה העבד לאדונו כמבואר בקידושין (כב, ב). אמנם אמרו שם בכתובות, שאם תפילין בראשו של התלמיד לא יחשדוהו שעבד הוא – שהרי אינם מניחים תפילין, ויכול התלמיד אף לחלוץ מנעליו של רבו.
והנה מבואר שרבי יוחנן היה מעותד לנזילות ולא היה לובש תפילין בראשו, והוא אשר אמר שמי שיבאר לו קושיותיו – לא די שיעשה עבורו מלאכות שהתלמיד עושה לרבו, אלא יעשה אף מלאכות שאין התלמיד עושה במקום שאין מכירים אותו (שהרי רבי יוחנן לא חילק בלשונו ומשמע שבכל מקום שהוא – אף היכן שלא יכירוהו יוביל לבית המרחץ את כליו של המתרץ) והרי אין תפילין בראשו. ולכך מובן מפני מה דווקא רבי יוחנן היה נוקט דווקא לשון זו – שרצה לומר שיכבד כל כך את המתרץ קושיותיו עד שייחשב ממש כעבדו.
