אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"רבא ברא גברא"
הגולם בראי ההלכה
לפנינו בגמרא מסופר שרבא (ולגרסאות אחרות רבה) ברא אדם על ידי ספר יצירה, ושלחו לפני רבי זירא. רבי זירא ניסה לשוחח עם גולם זה, ומשזה לא ענה לו, אמר לו 'מן חבריא את' – נוצרת על ידי החברים המכשפים, ולכן שוב לעפרך.
בעוד אגדת הגולם שברא (או לא ברא) המהר"ל מפראג הסעירה במשך שנים רבות את דמיונם של רבים, הרי עצם שאלת הגולם נידונה כבר בספרות ההלכתית כשהמעלה אותה הוא רבינו צבי אשכנזי - החכם צבי. (שו"ת "חכם צבי" סימן צג). החכם צבי מביא את הגמרא שלפנינו ומציין שמסופר על זקינו הגאון הקדוש רבי אליהו בעל שם שהיה רבה של חעלם, שברא גולם על ידי ספר יצירה, ומסתפק החכם צבי אם בריה כזו מצטרפת לכל דבר המצריך עשרה כעניית אמן בקדיש וכן לקדושה ושאר דברים. וצדדי הספק שכיון שנאמר (ויקרא כב, לב) "ונקדשתי בתוך בני ישראל" ומכאן למדו בגמרא (ברכות כא, ב) שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה מישראל – ואם כן גולם זה אינו יכול להצטרף שאינו נחשב כאחד מישראל. ומאידך הלא אמרו במסכתנו (לעיל יט, ב) שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו – אם כן אף הגולם שהוא מעשה ידיהם של הצדיקים ומעשי ידיהם – הן הן תולדותיהם, הרי נחשב הגולם כאחד מישראל ויוכל להצטרף לעשרה.
החכם צבי מסיק מתוך סוגייתנו שהגולם אינו יכול להצטרף לדבר שבקדושה, שכן כאמור מסופר שרבי זירא השיבו לעפרו, והנה – דן החכם צבי – אף אם אמנם לא שייכת בו שפיכות דמים כיון שנאמר בפסוק "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" – והיינו רק אדם הנוצר בתוך אדם שהיה עובר במעי אימו, ורק עליו מחויב ההורגו מיתה, מכל מקום הלא אם היה הגולם הזה ראוי לאיזה דבר שבקדושה – לא היה רבי זירא מורה לו לשוב לעפרו. ומשעה שכן הורה לעשות כן, מוכח שאכן אינו מצטרף למאום ואין ממנו כל תועלת.
הרבה דנו בעצם ספיקו גאונים רבים שבדורות שאחר החכם צבי – ראשונים היו בניו, רבינו יעקב עמדין – היעב"ץ, ורבי משולם זלמן אשכנזי רבה של לבוב.
היעב"ץ (שו"ת "שאילת יעב"ץ חלק ב, פב) תמה על עצם ספיקו של אביו, שהרי מה שונה גולם זה משאר חרש שוטה וקטן שהם ישראלים גמורים וההורגם חייב עליהם מיתה, ואף על פי כן אינם מצטרפים לשום דבר שבקדושה ואף גולם זה הלא לא היה מדבר, ואין לומר שהיה שומע ולא מדבר והיינו שקצת דעת יש בו, שאם כן היה לו אף להשיב. אלא בהכרח לא היה מבין אלא קריצת ורמיזות ככלב מאולף, והיעב"ץ מביא מספר "חסד לאברהם", שבגולם כזה יש רק חיות כשל בהמה, ולכך ברור שלא היה שייך שיצטרף לדבר שבקדושה.
בספר השו"ת "דברי רב משולם" לרבי משולם זלמן אשכנזי - בנו של החכם צבי (סימן י), מביא מכתב ידו של אביו שראה בספר "הפרדס" לרמ"ק (שער היכלות פרק י) המביא את דברי הגמרא בסוגייתנו ולאחר שדן בהם כתב, שבבריה זו שהיא בצורת אדם אין בה לא נשמה לא רוח ולא נפש, אלא 'חיות בעלמא'. ולפיכך הסיק החכם צבי שבוודאי שאין לה כל שייכות לכל דבר המצריך עשרה או שלושה.
ראיה נוספת שגולם אינו מצטרף למנין - הביאו האחרונים (החיד"א ב"ברכי יוסף" לאורח חיים סימן נח, ועוד) מהגמרא בברכות (מז, ב) המספרת שרבי אליעזר נכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ולכך שחרר את עבו כדי שישלים לעשרה. והגמרא מקשה שהלא עבר בעשה של "לעולם בהם תעבודו" (ויקרא כה, מו), ומיישבת שמותר לעבור על עשה זה בשביל מצוה דרבים. והנה הלא התנא רבי אליעזר עליו מסופר בסוף פרקנו (להלן סח, א) שאמר דבר אחד ונתמלאה כל השדה קישואים ועוד בכהאי גוונא – ודאי בקי היה בספר יצירה ויכול היה לברוא גולם שישלים לעשרה, וכך לא היה צריך לשחרר עבדו. ומשלא עשה כן – מוכח איפוא, שגולם זה בין כך ובין כך לא היה מצטרף למנין.
בשולי הענין, מעניין לציין את שמביא היעב"ץ את ששמע מאביו החכם צבי שסופו של הגולם שברא זקינו רבי אליהו בעל שם, שהיה הולך וגדל עד שרבי אליהו התיירא שלא יחריב את העולם ועל כן ניתק את השם שהיה דבוק במצחו וכך נתבטל כוחו ושב לעפרו, ומכל מקום באותה שעה שהיה רבי אליהו מתעסק עם הגולם לנתק ממנו השם בחזקה, הזיקו ועשה שריטה בפניו...
