גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רס"ב מדור "עלי הדף"
מסכת יומא
דף ה ע"ב
האם לעתיד לבא יצטרכו אהרן ובניו למשיחה וחינוך מחדש?
דנו בגמרא (ה, ב) "כיצד הלבישן" משה רבינו לאהרן ובניו בשבעת ימי המילואים, ועל כך שאלו למאי נפק"מ: "כיצד הלבישן, מאי דהוה הוה", ותירצו: "אלא, כיצד מלבישן לעתיד לבוא", ועל כך הקשו: "לעתיד לבוא נמי, לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם", ואזי יגיד משה את סדר הלבישה, ולמה לנו לדעת עתה סדר ההלבשה, ולזה תירצו: "אלא כיצד הלבישן למיסבר קראי", כי כל תכלית ידיעה זו היא בכדי שנדע לבאר המקראות בפרשת המילואים בפרשת תצוה (שמות כט) ובפרשת צו (ויקרא ח) על מתכונתם.
מפשיטות דברי הגמרא למדים שכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו יהא נהוג פרשת המילואים - כפי שהיה בשעת חנוכת המשכן, ואהרן ובניו יצטרכו לעבור חינוך ומשיחה מחדש, כי קדושתם הראשונה שנתקדשו בשעת הקמת המשכן לא תועיל להם לעתיד לבא, וזהו שאמרו: "כיצד מלבישן לעתיד לבא".
ואמנם כבר עמד בזה הרמב"ן בהשגותיו ל'ספר המצות' (שורש ג) וכתב שפרשת מילואים היא מצוה לדורות, וכל אימת שחינכו את המקדש קיימו מצוה זו, ופליג בזה על הרמב"ם שכתב (בסוף שורש ג) שמצות מילואים אינה נוהגת לדורות. והעלה הרמב"ן בדבריו: "וכן פרשת חנוכת המזבח שמנה וכתב בפרשת משכן חנוך מזבח, ובודאי חנוך מזבח הוא מצוה לדורות... ונראין הדברים עוד שאף המשכן בהקמתו ובית המקדש בהבנותו צריכים חנוכה לעולם, ונדבת הנשיאים היתה הוראת שעה בשיעורים ההם שהיו בדעתם, אבל החנוכה חובה היא, וכן עשה שלמה חנוכה, וכן אנשי כנסת הגדולה ואף לימות המשיח... ואולם תוכל להקשות ממאמר החכמים שגוזרים בתלמוד על המלואים שהם לשעה, כמו שאמרו בסוכה (מג, א) 'יצאו מלואים שאינם נוהגים לדורות'... אלא הנראה אלי, כי המלואים שהקריבו על הכהנים למלאות את ידם לכהן לא היו אלא לשעה, כי בעת ההיא הבדיל ה' אהרן וזרעו להקדישו קדש קדשים לדורות עולם, אבל היו שם מלואים עוד על המזבח להקדישו, דכתיב (שמות כט, לו) 'ופר חטאת תעשה ליום על הכפורים וחטאת על המזבח בכפרך עליו', וכתיב (שם, לז) 'שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אותו', והמלואים האלו הן שהקריבו בימי עזרא, כי היה המזבח החדש צריך מלואים לקדשו כראשון בימי משה, וכן על הבית עצמו הקריבו מלואים לקדשו".
תורף דבריו הוא, כי פרשת מילואים נחלקת לשתים, חינוך אהרן ובניו על ידי משיחתן בשמן המשחה והקרבנות שנועדו למלאות את ידם, קרבנות לחינוך המזבח, ובשני חלקים אלו נחלקת פרשת מילואים לדורות, כי המילואים שהם למלאות ידי הכהנים לא היו אלא לשעה ("כי בעת ההיא הבדיל ה' אהרן וזרעו להקדישו קדש קדשים לדורות עולם"), והמילואים לצורך המזבח להקדישו וכן לקדש את הבית עצמו - היו לדורות עולם - כל אימת שחינכו את הבית או המזבח מחדש.
ובהמשך הביא הרמב"ן כדמות ראי' מסוגייתנו, וז"ל: "עוד יש לי ראיה על הענין הזה אמרם ז"ל בראשון של יומא: 'כיצד הלבישן לאהרן ולבניו בימי המלואים', ותמהו, כיצד הלבישן מאי דהוה הוה, אלא כיצד מלבישן לעתיד לבא... הנה סוברים כי לתחיית המתים יקדש אהרן ובניו עצמן במילואים, לפי שכבר בטלה משיחתן ממנו ומזרעו בשעת המיתה, ויהיו אנשים מחודשים יצטרכו להתקדש כראשונה, ויהיו המילואים נוהגין בם, אם כן המילואים במזבח ומקדש לאחר החרבן כשנעשו אחרים יצטרכו למילואים, ועשו אותן בימי עזרא, וכן נעשה בימות המשיח אמן במהרה בימינו". [תורף דבריו: גם פרשת מילואים לקדש אהרן ובניו תתקיים לעתיד לבא, ולא כמו שהיה בבית שני - שנמשכה כהונתם מאז שנתחנכו בימי משה רבינו בשעת הקמת המשכן, וטעם הדבר הוא: "לפי שכבר בטלה משיחתן ממנו ומזרעו בשעת המיתה, ויהיו אנשים מחודשים יצטרכו להתקדש כראשונה, ויהיו המילואים נוהגין בם", ומזה הוכיח שכמו כן קרבנות המילואים עבור חנוכת המזבח והמקדש אחרי החורבן נוהג לדורות, ועשו אותם בימי עזרא - שאז חינכו המקדש מחדש, 'וכן נעשה בימות המשיח אמן במהרה בימינו' (ועי"ש בזוהר הרקיע ומגלת אסתר)].
והמתבאר מדבריו אלו, שתחיית המתים תהיה באופן שיתחדשו האנשים במציאות חדשה לגמרי, וכל המצבים שהיה על הגוף במציאותו הראשונה לא ימשיכו בקרבו, ולכן יצטרכו אהרן ובניו משיחה מחדש. ואמנם בענין זה כבר נשתפכו הרבה קולמוסין, וכידוע גם הא דנחלקו המהרלב"ח בקונטרס הסמיכה והמהר"י בי רב - לגבי הסמיכה שקיבלו גדולי עולם, האם תועיל להם אחרי שיחיו לעתיד לבא, או שיצטרכו לסמיכה מחדש, ואכמ"ל בזה.
הרה"ק מסאכטשוב זי"ע בשו"ת 'אבני נזר' (חו"מ סי' ג) העלה ביאור אחר בענין זה שיצטרכו משיחה מחדש, וז"ל: "ואשר הוקשה לו בש"ס יומא 'כיצד מלבישן לעתיד לבוא', למה יצטרך לעתיד סדר הלבשה, הלא כבר נתחנכו אהרן ובניו ולמה יצטרך חינוך שנית. נראה לי על פי מה שכתב הרב מלאדי זצ"ל בעל ה'תניא' בספרו 'תורה אור' פר' ויחי בפסוק 'אוסרי לגפן עירה' בד"ה והנה זהו, 'כי לעתיד תהיה העבודה למכוון אחר, ממה שהיה במשכן ובבית עולמים, כי שם היה הכפרה על האדם, ולעתיד יהיה האדם כבר מתוקן, והקרבנות יהיו להעלות הבעלי חיים, עי"ש, וכיון שיהיה העבודה באופן אחר יצטרך חינוך לעבודה זו מחדש, ורמזו חכז"ל זה במה שאמרו (לעיל ב, ב) 'שמיני רגל בפני עצמו', וידוע כי שמיני רומז לימות המשיח - 'כינור של עתיד בת ח' נימין (ערכין יג, ב), ואין לו צירוף עם עוה"ז, והוא בפני עצמו על כן צריך חינוך מחדש". יסוד דבריו הוא, כי אחרי שעבודת הכהנים לעתי"ל תהיה באופן אחר לגמרי, הרי לסוג עבודה זו עדיין לא נתחנכו בשבעת ימי המילואים בשעת הקמת המשכן, וצריכים המה משיחה אחרת בגלל עבודת הכהנים שתתחדש לעתיד, ושפיר תתקיים סדר ההלבשה מחדש - בגלל חינוכם לעבודתם החדשה (עי' 'חזון איש' או"ח סי' קכו סי' ג).
