הלב הפנימי והלב החיצוני שלנו / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

יומא מד ע"א

ותנא דבי רבי ישמעאל: על מה קטורת מכפרת - על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי.

ישנם עובדי ה' שעבודת ה' שלהם נעשית מתוך רעש ובקול, ומנגד ישנם כאלו שעבודת ה' שלהם נעשית בלחש וברוגע. מהי הדרך הנכונה? כיצד יודעים באיזו דרך לבחור?

המהר"ש מליובאוויטש (תורת שמואל תרמ"א, ד"ה וידעת היום, עמ' קכז) עומד על העובדה ששני המזבחות שהיו בבית המקדש, הפנימי – מזבח הזהב עליו היו מקריבים קטורת, והחיצוני – מזבח העולה, עליו היו מקריבים את הקרבנות, מקבילים ללבו של האדם, שגם בו ישנו צד חיצוני וצד פנימי.

הצד החיצוני של הלב שלנו, הוא המקום שבו אנחנו מרגישים, אולם אנחנו לא שלמים עם הרגשות הללו בצורה מוחלטת, לעומת הצד הפנימי של הלב, שהוא המקום שבו הרגשות שאנחנו מרגישים תואמים בצורה מוחלטת את הזהות הפנימית שלנו.

הוא ממשיך ומסביר, כי ניתן גם לאבחן מתי האדם חווה רגש חיצוני ומתי הוא חווה רגש פנימי.

כאשר האדם איננו מאוחד ושלם לחלוטין עם הרגש שלו, הדבר יבוא לידי ביטוי בעובדה שהוא יחצין את הרגש. זוהי תוצאה ישירה מכך שהוא לא מסוגל להכיל את הרגש הזה בתוכו, ולכן הוא פורץ ממנו החוצה.

התופעה הזו מתרחשת לדוגמה, כאשר אנחנו מבקשים להדבק בה', אבל בד בבד לא באמת ובתמים מוכנים לוותר על הקשר הטוב שיש לנו עם העולם הזה, והקונפליקט הזה, שבגינו אנחנו לא שלמים ממש עם הרגשות שלנו כלפי הקב"ה, יוצר את צעקת הלב שפורצת תוך כדי עבודת ה'.

גם במזבח החיצוני בבית המקדש, היה רעש, משום שהמפגש בין העצים בהם ישנה לחות טבעית ובין האש שהיא הדבר ההפוך לגמרי, יצרו קונפליקט שפרץ החוצה כרעש הבעירה על המזבח.

לעומת זאת, העבודה על המזבח הפנימי הייתה שקטה, משום ששם הקטירו את הקטורת באמצעות גחלים שנלקחו מהמזבח החיצון, ולכן הם כבר היו שקטות משום שהן כבר עברו את הקונפליקט, וכעת הן בוערות בשלימות.

כך גם כאשר האדם פועל מתוך אחדות מליאה עם הרגשות שלו, הפעולות שלו יעשו בצורה שקטה ופנימית, ויישארו בתוכו פנימה.

למעשה, כל אחד מאתנו חייב לעבור את שני השלבים הללו בכל יום במהלך תפילת השחר, שעד לתפילת שמונה עשרה מתארת את הרעש וההתלהבות שבמגע עם האלוקות, כפי שהוא בא לידי ביטוי בכל העולם וגם אצל המלאכים, אבל אחרי כל זה מגיעה תפילת הלחש, תפילת שמונה עשרה, שם כבר האדם אמור להגיע לכדי הפנמה והכלה של כל הרגשות הללו, ולחוש כיצד הוא שלם עם הרגש האלוקי.

אז אם שאלנו מהי הדרך הנכונה, הרי ששתי הדרכים משלימות אחת את השניה, ולכל אחת מהן מקום הכבוד שלה, בדרך העולה בית א-ל.