למה צריכים לשאוף? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
יומא נד ע"א
מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק, וראה רצפה משונה מחברותיה, ובא והודיע את חבירו, ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו ביחוד ששם ארון גנוז.
האם יש איזו בעיה לשאוף להיות צדיק? להיות עובד ה'? הרי לכאורה האדם לוקח את השאיפות שלו ומכווין אותן לכיוון הקדושה, ולא ח"ו לכיוונים אחרים, אז אולי זה דבר ראוי?
האמרי אמת (תרומה תרפ"ט) מצטט את אביו, השפת אמת, שמסביר כי דברי המשנה באבות העוסקת בדברי תורה וקובעת שאין לעשותם עטרה להתגדל בהם, או קרדום לחפור בהם, איננה מדברת רק כאשר האדם מוציא את דברי התורה מחוץ למחנה ומשתמש בהם לצרכי חולין, או לגדולה של חולין, אלא אפילו כאשר דברי התורה או הקדושה נשארים בתוך תחומי הקדושה כביכול, כאשר האדם מלביש עליהם את שאיפותיו האישיות, גם אז הדברים נחשבים בגדר "קרדום" לחפור בהם.
על יסוד הרעיון הזה הוא מסביר את הסיפור שמביאה הגמרא בסוגייתנו על הכהן שהתעסק עם הקרדום ותוך כדי מצא את מקום ארון הקודש, ומתוך כך מת, ואומר כי כאשר אדם מתעסק בקרדומו, היינו, הוא ניגש לארון הקודש מתוך "ראיית קרדום", שעניינה הוא: כיצד הדברים יכולים להועיל לו, ולרומם אותו, אזי אפילו אם בסופו של דבר השאיפות הן שאיפות בענייני הקדושה, הרי שעצם השאיפה להישג אישי, היא כבר בעייתית.
הגישה לתורה, לעבודת ה' ולריבונו של עולם, צריכה להיות נטולת אינטרסים. בדיוק כשם שילד לא אמור לבסס את מערכת היחסים עם הוריו על בסיס של תועלת ורווח, אלא מתוך לב נקי של רצון כנה - פשוט להיות בקשר.
לכן, אם שאלנו האם יש בעיה בשאיפה למדרגה כזו או אחרת בקדושה, התשובה ברורה: השאיפה היחידה צריכה להיות עצם הקשר עם ריבונו של עולם.
