גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רס"ה מדור "עלי הדף"
מסכת יומא
דף כח ע"ב

"קיים אברהם אבינו כל התורה כולה אפילו עירובי תבשילין" - מה החידוש ב'עירובי תבשילין'?

אמר רב, קיים אברהם אבינו כל התורה כולה וכו', אמר רבא ואיתימא רב אשי, קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין וכו' (כח, ב). כבר נלאו הראשונים למה נקט דוקא מצוה זו של עירובי תבשילין, וכמ"ש הריטב"א: "אומרים בתוס' שנסתפק ר"י ז"ל, אמאי נקט עירובי תבשילין יותר מכל מצות דרבנן, ואמאי קיל טפי, ונראה, דהיינו קילותא שאינה אלא לזכר בעלמא שיברור מנה יפה לשבת (ביצה טו, ב), ואקילו בה דסגי בכזית לכל העומדים בתוך התחום כדאיתא התם (טז, ב)".

וכתב ב'עיון יעקב' בזה: "הא דקאמר 'עירוב תבשילין', שמעתי, משום דאמרינן בפסחים (מו, ב) דמותר לבשל מיו"ט לשבת הואיל ואי מקלעי אורחים, ואברהם שהיה ראשון להכנסת אורחים, וא"כ הוה אמינא דאין צריך לעירוב תבשילין, ואפילו הכי קיים אותו". ולכאורה דבריו צריכים ביאור, כי הנה בסוגיית הגמרא במס' פסחים איתא: "איתמר, האופה מיו"ט לחול, רב חסדא אמר לוקה, רבה אמר אינו לוקה, רב חסדא אמר לוקה - לא אמרינן הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזי ליה, רבה אמר אינו לוקה - אמרינן הואיל. אמר ליה רבה לרב חסדא, לדידך דאמרת לא אמרינן הואיל היאך אופין מיו"ט לשבת, אמר ליה משום עירובי תבשילין, ומשום עירובי תבשילין שרינן איסורא דאורייתא, אמר ליה, מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביו"ט, ורבנן הוא דגזרו ביה גזירה שמא יאמרו אופין מיו"ט אף לחול, וכיון דאצרכוה רבנן עירובי תבשילין אית ליה היכירא". ומבואר, דלכו"ע מותר מן התורה לבשל מיו"ט לשבת, ונחלקו בטעם הדבר, כי לרבה ההיתר הוא משום "הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזי ליה", והיתר זה הוא בין מיו"ט לחול ובין מיו"ט לשבת, ולרב חסדא ההיתר הוא משום ד"מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביו"ט" (כי "שבת ויו"ט חדא קדושה היא, דתרוייהו שבת איקרו, וכי היכי דמותר לבשל לבו ביום מותר לבשל למחר". רש"י), אלא, שמדרבנן אסרו לבשל מיו"ט לשבת, מחשש "שמא יאמרו אופין מיו"ט אף לחול", ולכן תקנו לעשות עירובי תבשילין כהיכירא שלא יטעו לומר שמותר לבשל מיו"ט לחול. ובמס' ביצה (טו, ב) מובא טעם זה בשמו של רב אשי: "כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת, קל וחומר מיו"ט לחול", וכן טעם נוסף משמו של רבא: "כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט" ("מתוך שמערב זוכר את השבת, ואינו מכלה את הכל ליו"ט, ובורר מנה לזה ומנה לזה". רש"י). ומבואר מכל האמור, שגם אם אומרים 'הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזי ליה', אין זה כי אם שלא יהיה בכך איסור תורה, אולם מדרבנן חובה לעשות עירוב תבשילין גם אי נימא 'הואיל', והדברים צריכים עיון.

בספר 'ילקוט הגרשוני' (ערך עירובי תבשילין) כתב ליישב בדרך הנז' ובתוספת נופך, והיא, די"ל שרבה הסובר דאמרינן 'הואיל אי מיקלעי ליה אורחים חזי ליה', סובר טעם תקנת עירובי תבשילין כטעמו של רב אשי - "כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת קל וחומר מיו"ט לחול", ולא בגלל טעמו של רבא - "כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט", ולפי זה יש לדון מדוע אכן יש לאסור גם מיו"ט לחול, הלא גם בזה שייך הואיל ואי מיקלעי ליה אורחים חזי ליה, "וצ"ל, הא דלא התירו בשבת משום 'הואיל' גרידא, והצריכו עירוב תבשילין, היינו, משום דחשבו שלא שכיח שיבואו אורחים, או אפילו אם יבואו אורחין יהיה עינו צרה באורחים ולא יתן להם, והתינח בכל אדם, אבל באברהם אבינו ע"ה דהיה ביתו פתוח לרווחה, והיו שכיחי גביה אורחים רבים, והאכיל והשקה אותם בכל יום תמיד, אם כן וודאי לא שייך כל הני חששי, והיה מותר באמת מטעם 'הואיל', והיינו רבותא דאברהם דאפילו הכי קיים מצות חכמים, הואיל שציוו לשאר בני אדם לעשות עירובי תבשילין, גם הוא עשה, אע"ג דהוא לא היה צריך לעשות דאצלו היה מותר באמת מטעם הנ"ל".

ויצויין, שביאור זה יעלה יפה רק אם מימרא זו ד"קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין" נאמרה מפי רב אשי, ויהיו הדברים לשיטתיה בטעם תקנת עירוב תבשילין, כי לפי טעמו של רבא "כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט", הרי גם במי שאין חשש שלא יתן בעין יפה לאורחים ישנה לתקנת עירובי תבשילין, בכדי שיהיה לו היכר להכין ולברור מנה יפה לשבת, והדבר מעורר עיון, כי בגמרא אינו מוחלט מפי מי נאמרה שמועה זו, וכדאיתא: "אמר רבא ואיתימא רב אשי, קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין".

ונעתיק בזה דברי כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע (ראה 'הבינה והברכה' פר' תולדות בפסוק עקב אשר שמע), שהסיב את הדברים לענין המסתעף מעירובי תבשילין, בהקדם מה שדקדק עוד בלשון 'עירובי תבשילין', שהוא לשון רבים, והיה ראוי לומר 'עירוב תבשילין', ואמר, שהכונה בזה היא, שאברהם אבינו קיים גם את תקנת יו"ט שני של גלויות, אע"פ שטעם התקנה הוא, כמ"ש בגמרא (ביצה ד, ב): "והשתא דידעינן בקביעא דירחא, מאי טעמא עבדינן תרי יומי, משום דשלחו מתם, הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם, זמנין דגזרי המלכות גזרה ואתי לאקלקולי", ואילו באברהם אבינו לא היה שייך ענין זה כלל, לפי שהיה בקי בקביעא דירחא, כאמרם ז"ל (יומא שם): "אצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו", ואם כן לא היה צריך לנהוג יו"ט שני, ועכ"ז כלל את עצמו עם הדורות הבאים שחז"ל תקנו להם יו"ט שני של גליות, ולפי שקיים אברהם אבינו גם יו"ט שני של גלויות, היה נוהג אצלו מצות עירובי תבשילין גם כשחל יו"ט שני בערב שבת. וזו הכוונה: "קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין", לשון רבים, כלומר, שקיים אפילו מצוה דרבנן של עירוב תבשילין, ולא רק כשחל יו"ט ראשון בער"ש, אלא, גם כשחל יו"ט שני של גלויות בער"ש קיים מצות עירוב תבשילין, וזהו שרמזו ז"ל בלשונם: "עירובי תבשילין".