סבלנות / רפי זברגר

יומא לו ע''ב

הקדמה

למדנו במשנה בדף הקודם על נוסח הוידוי של הכהן הגדול על פר החטאת שהקריב ביום כיפור:
...והכהן עומד במזרח ופניו למערב. וסומך שתי ידיו עליו ומתודה וכך היה אומר: אנא השם! עויתי, פשעתי, חטאתי לפניך, אני וביתי. אנא השם! כפר - נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי...
הגמרא מרחיבה בנושא ומציגה מחלוקת תנאים בנושא.  
 

הנושא

תנו רבנן: כיצד מתודה? עויתי פשעתי וחטאתי, וכן בשעיר המשתלח הוא אומר (ויקרא ט''ז, כ''א): וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי ידו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה, וכן במשה הוא אומר (שמות ל''ד, ז'): נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, דברי רבי מאיר.
רבי מאיר לומד משני פסוקים בתורה, האחד בווידוי כהן גדול ביום כיפור בפרשת אחרי מות, והשני בפרשת כי תשא בלשון ווידוי על חטא העגל, כי סדר הווידוי: עוון , פשע וחטא.
וחכמים אומרים: עונות - אלו הזדונות, וכן הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, פשעים - אלו המרדים, וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי ואומר אז תפשע לבנה בעת ההיא, לכל חטאתם - אלו השגגות, וכן הוא אומר נפש כי תחטא בשגגה.
חכמים החולקים על רבי מאיר מקדימים לדעתם את הסבר למילים של הווידוי: עוון הם הזדונות, פשעים הם "עבירות להכעיס'' וחטאים הינם עבירות בשוגג.
ומאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות? אלא כך היה מתודה: חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך אני וביתי וכו'
לאחר הבהרת ההגדרות של המילים חכמים מביעים סברתם, כי לא ייתכן שהסדר של הווידוי יהיה כדעת רבי מאיר.
לא ייתכן, אומרים חכמים, להתוודות על חטאים בשוגג, לאחר שכבר הוזכרו החטאים החמורים יותר: עוונות ופשעים. לכן משנים חכמים את הסדר ''מן הקל אל החמור'': חטא בשגגה, פשע להכעיס ורק בסוף עוון במזיד.
הגמרא מביאה מספר מקורות מן הנביאים, בהם היה ווידוי לפני הנוסח של חכמים, ובכך מחזקים את דעתם.
אלא מהו שאמר משה נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה? אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה - עשה להם זדונות כשגגות.
על שיטת חכמים קשה כמובן הפסוק שלמדנו ממשה רבנו, בו הנוסח היה כשיטת רבי מאיר. חכמים מסבירים ואומרים כי משה רבנו ביקש מהקדוש ברוך הוא, שיהפוך את העוונות במזיד והפשעים במרידה להיות כמו חטאים בשוגג.
בקשה זו מתבססת על דברי חכמים בהמשך המסכת (פ''ו:), כי אדם החוזר בתשובה מתוך יראה (פחד מעונש) הרי שהזדונות נהפכות להיות שגגות.
אמר רבה בר שמואל אמר רב: הלכה כדברי חכמים.
רבה בשם רב פוסק הלכה כחכמים, למרות שלכאורה סתם משנה נפסק כרבי מאיר.
- פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים! - מהו דתימא: מסתבר טעמיה דרבי מאיר, דקמסייע ליה קרא דמשה, קא משמע לן.
הגמרא בכל אופן מקשה מהו החידוש של רבה בשם רב? הלא אנו מכירים כלל של ''יחיד ורבים הלכה כרבים'', ולפי זה ברור שהלכה כחכמים ולא כרבי מאיר שהוא דעת יחיד.
ההוא דנחית קמיה דרבה, ועבד כרבי מאיר. אמר ליה: שבקת רבנן ועבדת כרבי מאיר? - אמר ליה: כרבי מאיר סבירא לי, כדכתיב בספר אורייתא דמשה.
שליח ציבור אשר ירד לפני התיבה בבית המדרש של רבה (אשר פסק כשיטת חכמים), אמר את נוסח הווידוי כדעת רבי מאיר. רבה ביקש ממנו הסבר, לאור הכלל של ''יחיד ורבים הלכה כרבים'', ומדוע לא התפלל כדעת חכמים? הוא ענה לו תשובה מעניינת: למרות הכלל, ''נראה לו יותר'' דעתו של רבי מאיר, שהרי למדנו פסוקים בתורה כשיטה זו.
רבה לא ענה לו, ומכאן יש פוסקים הסוברים להלכה כדעת רבי מאיר, שהרי גם סתם משנה סוברת כמותו. אך רוב הראשונים פוסקים כחכמים, וכך אמנם נפסק גם בשולחן ערוך.
 

מהו המסר

• חכמים מקדימים ומסבירים את לשון הווידוי לפני שהם מביעים דעתם ההלכתית החולקת על רבי מאיר. זוהי ''צורה יפה'' המסבירה היטב את סיבת המחלוקת, ולא אמירה סתמית ''אנחנו חולקים על רבי מאיר''.
נלמד מכאן דרך יפה בניהול דיונים. לאחר שמיעת הדעה הנגדית, עושים "בירור יסודי של הסוגיא". אם יש צורך להסביר מונחים, הרי שזה המקום. אם המציאות עליו נידון הדיון לא מוכרת לכולם, הרי שיש להציגה כהווייתה, וכן הלאה על זה הדרך. רק לאחר שיש הסכמה על דברים בסיסיים אלו, ניתן להביע דעה, וכך הדיון הופך להיות יותר ענייני, פחות אישי, ונותן תקוה להבעת טיעונים ערכיים ומשמעותיים.
• הזכרנו כי רבה לא ענה לאותו שליח ציבור, ולכאורה ניתן להסיק מכך שהוא מסכים וסובר כמוהו. אך הפוסקים כחכמים סוברים כנראה כי רבה אולי יסכים לכך בדיעבד (אין להחזיר חזן אשר אמר כשיטת רבי מאיר), אך לכתחילה יש לנהוג כחכמים.
בין כך ובין כך (הלכה כחכמים או כרבי מאיר) אנו רואים את ''הסבלנות'' של רבה. למרות שהוא עצמו פסק כחכמים. שליח הציבור נמצא בבית המדרש שלו, ולכאורה, הנהגה הסותרת את דעת המרא דאתרא של המקום הינה חוצפה לא קטנה, הוא אינו משיב לשליח ציבור. אם בגלל שאולי חזר בו כדעת חלק קטן מן הפוסקים, ואם בגלל שהסכים לכך בדיעבד. בכל מקרה, רבה לא ''פיצץ'' את הנושא. הוא האזין לדבריו של שליח הציבור ברוב קשב, ולא בייש אותו חס וחלילה, אלא שמע ושתק.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]