ציון לשבח גם ''לאנשים מגונים'' / רפי זברגר

יומא לח ע''א

הקדמה

לאחר שלמדנו במשנה בדף הקודם על מעשים של אנשים אשר זכו לצל''ש מן החכמים, אנו עוברים למשנה בדף שלנו המספרת על מקרים הפוכים: אנשים שידעו מלאכה מסוימת בבית המקדש ולא הסכימו ללמדה לאנשים אחרים.
מעשים אלו הזכירו חכמים לגנאי:
ואלו לגנאי: של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים,
משפחת בית גרמו היו מומחים לעשיית לחם הפנים, והם לא הסכימו ללמד תורה זו לאף אחד.
של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת,
משפחת בית אבטינס היו המומחים לעשיית הקטורת מידי יום במקדש, וגם הם לא הסכימו ללמד זאת לאחרים.
הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד,
הוגרס שהיה לוי גם לא רצה ללמד אופן שירה מיוחד שהיה בקיא בה.
בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב.
בן קמצר היה לוקח ארבעה קולמוסין בארבע אצבעותיו וכותב את שם ה' (א'-ד') בפעם אחת. אומנות מיוחדת ששמר אותה לעצמו ולא הסכים ללמדה לאחרים.
על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה, ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב.
מסכמת המשנה כיצד יש להתייחס לשני סוגי האנשים. אלו שהוזכרו לטובה במשנה הקודמת מתברכים בברכה ''זכר צדיק לברכה'' ועל אלו של משנתנו נאמר ''שם רשעים ירקב''. 
 

הנושא

הגמרא מביאה מספר ברייתות אשר מרחיבות את הבנתנו במעשיהם של האנשים המוזכרים לגנאי. שתי הברייתות הראשונות דומות במבנה שלהן, ומתייחסות לבית גרמו ולבית אבטינס. נלמד את הברייתא הראשונה המתייחסת לבית גרמו.
תנו רבנן: בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד.
פתיח הדומה לזה של משנתנו המעיד על מומחיותם של בית גרמו בעשיית לחם הפנים, והעובד שהם לא הסכימו ללמד אומנות זו לאנשים אחרים. לכן ממשיכה הברייתא ומספרת:
שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות כמותן. שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ, והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים. הללו פיתן מתעפשת, והללו אין פיתן מתעפשת.
חכמים כנראה ''לא אהבו'' את העובדה שמשפחת בית גרמו לא מעבירה את ''תורת לחם הפנים'' לאנשים אחרים, ולכן ניסו להביא חכמים אחרים מאלכסנדריא במצרים, שיחליפו אותם ויכינו במקומם את לחם הפנים במקדש. אך בפועל, לחם הפנים שנעשה על ידם היה פחות מוצלח. מלאכת הרדייה (הוצאת הלחם מן התנור) לא הייתה ידועה לחכמי אלכסנדריא, ולכן לחמם התקלקל בעת הוצאתם מן התנור.
כששמעו חכמים בדבר אמרו: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא - לכבודו בראו, שנאמר (ישעיהו מ''ג, ז'): כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו, וחזרו בית גרמו למקומן.
לאור זאת הבינו חכמים כי יש אנשים שקבלו יכולות מיוחדות מן הבורא, ואין ברירה אלא לחזור ולבקש ממשפחת בית גרמו לשוב ולהכין את לחם הפנים.
שלחו להם חכמים ולא באו. כפלו להם שכרן - ובאו. בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה, והיום עשרים וארבעה. רבי יהודה אומר: בכל יום עשרים וארבעה, והיום ארבעים ושמונה.
ביקשו מהם לבוא והם לא הסכימו, כנראה נעלבו מההפקעה של מלאכתם ונתינתה בידי אחרים. רק כאשר חכמים הכפילו את שכרם הם הסכימו לחזור. יש אומרים ששכרם אחרי ההכפלה היה עשרים וארבעה מנה (כנראה מדובר במשכורת שנתית), ויש אומרים (רבי יהודה) ששכרם היה ארבעים ושמונה מנה, סכום עצום לכל הדעות.
אמרו להם חכמים: מה ראיתם שלא ללמד? אמרו להם: יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב, שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודה זרה בכך.
בשלב זה ניסו חכמים לברר מדוע הם מתעקשים כל כך שלא ללמד אומנותם לאנשים אחרים. הם ענו כי הם ''יודעים'' שבית המקדש עתיד להיחרב, וחששו שמא אנשים שידעו מלאכת אפיית לחם הפנים יעשו זאת לשם עבודה זרה.
ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח: מעולם לא נמצאת פת נקיה ביד בניהם, שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים זה ניזונין, לקיים מה שנאמר (במדבר ל''ב, כ''ב): וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה'.
למרות שהברייתא (וגם משנתנו) התחילה במעשה של משפחת בית גרמו הראוי לגינוי, סיימו ואמרו כי בכל אופן יש דבר שהם ראויים לשבח. הם מאוד שמרו על ניקיון כפיהם, ואף פעם לא מצאו אצלם ''פת נקיה'' שהייתה יכולה להחשיד אותם בלקיחת לחם מתוך המקדש. בכך הם שמרו להיות "נקיים מה' ומישראל''.
 

מהו המסר

• לפי סיפור המעשה המתואר בברייתא אנו למדים כי חכמים ''העזו'' לשאול את משפחת בית גרמו מדוע אינם מלמדים את מלאכת אפיית לחם הפנים לאנשים אחרים רק אחרי שחזרו פעם שנייה לעבוד, עם הכפלת שכרם. כנראה חכמים לא האמינו לתשובתם זו, אולי מן העובדה שהם לא הסכימו לחזור ולעשות מלאכה זו עד שהכפילו את שכרם, ולכן חכמים גם לא שיבחו אותם על כך, אלא על עובדה אחרת.
בכל אופן נוכל להעיר כאן ולומר, שאם חכמים היו שואלים את משפחת בית גרמו שאלה זו לפני שהביאו את החכמים מאלכסנדריא, אולי דעת החכמים הייתה קצת יותר נוחה עם התנהגותם של בית גרמו, ואולי גם לא היו מביאים חכמים אחרים במקומם.
מסקנה לאור דברים אלו: אם יש שאלות, ספקות תמיהות על התנהגות אנשים אחרים, כדאי ורצוי לשאול ולברר, ולא להשאיר את הנושא באוויר, דבר שיכול להביא להבנות מוטעות של המצב.
• מנגד, חכמים "לא חסכו" לתת ציון לשבח לאותה משפחה, שקודם לכן הם גינו אותה. מעשה לא טוב ראוי לגינוי, אך אם אותם אנשים עושים גם מעשים טובים, הרי שיש לשבחם על כך. מיתוג אנשים כבעייתיים, וראיית כל מעשה שלהם באופן שלילי אינו ראוי, ואמנם כך נהגו חכמים.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]