מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
נטילת תרופות בשבת לאנשים בריאים שסובלים ממחושים בלבד
הרב צבי שפיץ
יומא מט ע"א
כתוב בגמ', שרבי חנינא התיר לרבי יהושע בן לוי לשתות בשבת משקה שנקרא – שחלים, למרות שהוא מועיל גם כרפואה.
לצורך הבנת הנושא, נרחיב בס"ד את הביאור בזה. מבואר בגמ' בשבת (קט:) שאמרו חכמים, שמי שחש בגופו מיחוש קל, והוא ממשיך עדיין להתנהג כאדם בריא – אסור לו לקחת בשבת תרופה להקל את כאביו או לרפא את מחלתו, בין אם התרופה קיימת בצורה מוצקת, כמו הכדורים השכיחים בזמן הזה, ובין אם התרופה נלקחת באופן נוזלי. טעם האיסור הוא משום – שחיקת סממנים. כלומר, בזמנם היה שכיח שהיה להם מידע רפואי, שלקחו לכל מחלה עלים מצמחים מסוימים והיו טוחנים אותם, ואת הרסק היו בולעים עם מים או כמו שהם. והנה במעשה זה של טחינת העלים, יש בכך איסור מלאכת טוחן שאסרה אותו התורה, והוא אחד מה-ל"ט מלאכות שאסור לעשותן בשבת.
לפיכך אסרו חכמים לקחת תרופה זו בשבת אפילו אם התרופה היתה מרוסקת מערב שבת. כי חששו שמא מי שיחלה בשבת, אם לא ימצא תרופה מוכנה, מחמת בהילותו וכאבו יטחן בשבת את העלים הראויים לרפא את מחלתו, ויעבור בכך על איסור עשיית מלאכה בשבת ר"ל. ובגלל החשש הזה, אסרו חז"ל לקחת כל דבר שעשוי לרפואה גם בזמן הזה. למרות שהתרופות מיוצרות בבתי חרושת מיוחדים לכך ובאופן שונה, וע"י אנשי רפואה שמיוחדים לכך, ואינם נעשים על ידי כל אדם, בכל זאת נשארה גזירת חז"ל בעינה.
אמנם ישנם מקרים שמותר לקחת תרופות בשבת, וישנם מקרים שחייבים לקחתן בשבת מפני ספק פיקוח נפש או מסיבות אחרות, וההלכות בנידון זה התבארו בהרחבה בשו"ע אור"ח (סי' שכח) ובמפרשיו, ואין מגמתנו לכתוב כעת על הלכות רפואה בשבת. אמנם מאחר והגמ' ביומא (מט:) מתייחסת לגבי ההיתר לאכול או לשתות מאכל או משקה שגם אנשים בריאים אוכלים או שותים אותם, למרות שהם מועילים גם לרפואה, לפיכך נרחיב בס"ד פרטים בנידון זה ששכיח גם בזמן הזה.
ביאור ההיתר לאכול או לשתות דבר שלא ניכר שנעשה לרפואה
כתב השו"ע אור"ח (סי' שכח, לב) וז"ל החושש בשיניו – לא יגמע בהם חומץ ויפלוט. אבל מגמע ובולע או מטבל בו כדרכו. החושש בגרונו – לא יערענו בשמן, אבל בולע הוא שמן ואם נתרפא – נתרפא, עכ"ל. והנה ביאורה של הלכה זו בתוספת דברי המשנ"ב שם (ס"ק קא-קד) הינו, שמותר לאדם שחש באחד מאבריו, לאכול ולשתות מאכל או משקה שגם הבריאים דרכם בכך, למרות שדבר זה גם מרפא את מחלתו. אולם התנאי לכך הוא – שיאכל או ישתה את זה באופן שבריאים אוכלים או שותים אותו, ולא יהיה ניכר ממעשיו שעושה זאת לצורך רפואה. ולכן מי שמרגיש כאב סביר בשיניו [ולא כאב חזק שמחמתו נחלה כל גופו או שצריך לשכב במטה. וכמו כן אם החולה הינו תינוק או אדם עם חולשה ומחלות נוספות – ההלכות לגביהן הינן שונות] ורוצה להקל על כאביו – יכול לשתות משקה שיש בו כוהל כמו: יין, ליקר, יי"ש לסוגיו השונים. כמו כן הוא רשאי לטבול לחם או עוגה במשקה הנ"ל, ולאוכלו ע"י לעיסה איטית בפיו, כי כך גם דרך אנשים בריאים לעשות. ואע"פ שכוונתו היא כדי שהכוהל יחדור לשן הכואבת וישכך את כאביו.
אולם אסור לו להכניס לפיו את המשקה שמכיל כוהל ולגרגר עמו בצד של השן הכואבת ולפלוט אח"כ את המשקה לכיור וכדו'. מאחר ופעולה זו ניכרת שנעשית רק לצורך רפואה, כי אדם בריא – שותה כמקובל את המשקה ולא מגרגרו, ובפרט לא בצד מסוים בלבד, ולכן יש בכך את גזירת חכמים של שחיקת סממנים, למרות שבנידון דנן הוא לא צריך לשחוק סממנים כדי להתרפאות. אולם אם הכאב בשן הינו חזק משמעותי אע"פ שאינו מצריכו עדיין לשכב במטה, ולא נחלה מחמת זה כל גופו, בדיעבד מתיר החיי אדם (כלל סט סעיף ג) להשהות את היי"ש בפיו זמן מה ואח"כ לבולעו. ובשעת הדחק מתיר שם החיי אדם גם לפולטו אח"כ. וישנם מהאחרונים שהביאו אותו להלכה, אמנם המשנ"ב לא הביא להלכה את כל דבריו.
כמו כן אסור למי שחש כאב בשיניו, לשתות אלכוהול שנועד לחיטוי ואין דרך אנשים בריאים לשתות זאת, כי ניכר שעושה זאת לצורך רפואה. והנה האיסור קיים גם אם עושה זאת כשהוא לבדו בחדרו, ואין אנשים נוספים שרואים אותו. כלומר, המושג שאמרו חז"ל שאסור לעשות דבר שניכר שעושהו לצורך רפואה, אין כוונתם אם זה ניכר לאנשים אחרים שרואים אותו, אלא מספיק שזה ניכר לחולה עצמו.
והנה הגדרים שהתבארו לגבי כאבי שיניים קיימים גם כלפי כאבי גרון או למי שיש פצעים בפיו או בחניכיים. ולכן אסור למי שסובל מכאב גרון לקחת סוכריות מציצה שנועדו כאמצעי ריפוי לכאבי גרון, ואדם בריא אינו לוקחם, מאחר וניכר שלוקחם לצורך רפואה ואע"פ שסוכריות אלו מתוקות. אולם סוכריות מציצה רגילות הנמכרות בחנויות המזון – יכול לקחתן, מכיוון שגם אנשים בריאים לוקחים אותן ונהנים מכך, ואע"פ שהוא לוקחן לצורך הקלת כאביו.
מי שהשפתיים שלו יבשות – אסור לו לשים דבר שומני עליהן ואפילו אם הוא נוזלי, כי ניכר שעושה כך לצורך רפואה. אולם הוא יכול לאכול לחם שמרוח בחמאה ו/או במרגרינה בכמות שישנם גם אנשים בריאים שמורחים כך, ולשפשף את שפתיו אחת בשנייה [לא ביד] עם ממרח החמאה שעל הלחם, מכיוון שמעשהו הינו כדרך שגם בריאים עושים.
מאכל לבריאים שמועיל לרפואה
בהמשך לאמור לעיל, מוסיף השו"ע אור"ח (סי' שכח, לז) שכל המאכלים והמשקים שהינם מאכלי בריאים – מותר לאוכלם ולשתותם, למרות שכוונת האוכלם והשותם היא לצורך רפואה. ואע"פ שישנם אנשים בריאים שמאכל זה מזיק לבריאותם, וכן גם לאותו אדם מאכל זה מועיל לאבר אחד שבגוף ומזיק לאבר אחר, ואם כן לכאורה ניכר שהנ"ל אוכלם לצורך רפואה בלבד, בכל זאת מכיוון שאכילתו או שתייתו אותם הינו באותו אופן שמקובל כך גם אצל אנשים בריאים – לפיכך מותר לאוכלם, כי אין ניכר במעשהו שנעשה לצורך רפואה.
לאור האמור, מותר לאדם שנחירי אפו נסתמו, לשאוף טבק כדי לפותחם, אע"פ שאינו רגיל בכך. כמו כן מותר לחש בגרונו, לשתות תה חם עם דבש או עם יי"ש חזק כדי להקל על כאבי גרונו או לרפא את הצטננותו, למרות שכשהוא בריא – אינו שותה תה באופן הזה. שמכיוון שישנם אנשים בריאים ששותים באופן הזה לצורך הנאתם, לכן לא ניכר שהוא עושה זאת לצורך רפואה, אלא נראה שהוא שותה באותו אופן ששאר הבריאים שותים.
תרסיס נגד ריח זיעה שנותן ריח טוב, מכיוון שאינו מרפא, לכן מותר להתיז אותו על גופו
מותר למי שסובל מעצירות לשתות מיץ שזיפים או קולה, מכיוון שישנם אנשים בריאים ששותים זאת, לכן לא ניכר ששותה לצורך רפואה.
כמו כן מותר לאכול שקדים או שאר מיני קטניות שאינם קלויים או כל מיני ירקות נדירים לצורך רפואה ממחלות שונות, למרות שאותו אדם לא אוכלם במקרה אחר, ורק אנשים טבעוניים אוכלים אותם. מאחר והירק או הקטניות הנ"ל נאכלים גם ע"י אנשים בריאים, ולא ניכר שהם לצורך רפואה, אלא כמו שאר הירקות והקטניות שבשוק.
כמו כן מותר בזמן הזה למי שכואבת לו בטנו או אבר אחר בגופו, להניח עליו בקבוק שעשוי מגומי שבתוכו מים חמים [שנקרא – וואר"ם פל"ש], מאחר וגם אנשים בריאים שמים אותו על בטנם או על המטה כשקר להם.
נחלקו פוסקי דורנו לגבי לקיחת ויטמינים בשבת לאדם בריא לצורך חיזוק גופו, האם מותר לקחתם מאחר והם נחשבים כמאכל בריאים. או מאחר והוא, וכן שאר האנשים לוקחים אותם בעיקר לצורך חיזוק גופם, א"כ נחשב הדבר כעין צורך רפואי. ובפרט כאשר הוויטמינים נמצאים בתוך קפסולות או בתוך כדורים מוצקים, שניכר שנלקחים לצורך רפואי כמו שעשויים שאר התרופות המקובלות לריפוי מחלות שנמכרות באופן הזה.
