מתי מותר לתלמיד להפנות את גבו לרבו?
הרב דב קדרון
יומא נג ע"א
כאשר הכוהנים היו יוצאים מעבודתם בבית המקדש היו הולכים לאחוריהם ופניהם פונות כלפי המקדש, מתוך יראה. כך גם נפסק להלכה שתלמיד הנפטר מרבו לא יסתובב ויפנה את גבו לרבו, אלא "נרתע לאחוריו, ופניו כנגד פניו".
עד איזה מרחק יתרחק התלמיד ועדיין אסור יהיה לו להפנות את גבו לרב?
היו שהעלו סברה שלאחר שהתרחק ארבע אמות מותר לו כבר להפנות את גבו, כי מצאנו בכמה מקומות שמחוץ לארבע אמות נחשב מקום אחר.
אולם הנצי"ב (בפירוש העמק דבר, דברים י,ה, המובא בלקט באורי אגדות) מבאר שכל פעם כאשר משה רבנו ירד מהר סיני, הוא ירד והלך אחורנית כאשר פניו היו אל ההר, מתוך יראה. בעניין זה נאמר (שמות יט, יד): "וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם", כאשר הוא ירד בידיים ריקות, אולם כאשר ירד עם שני לוחות הברית הוא פחד שמא ייכשל ויפול וח"ו יפלו הלוחות מידיו, לכן הפנה את עצמו וצודד את פניו, ועל כך נאמר (שמות לב, טו): "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ".
בנוסף לכך נאמר בפרשת עקב (דברים י, ה): "וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי", ופסוק זה בא ללמד שלא רק כאשר ירד מן ההר הפנה את פניו כלפי השכינה, אלא גם לאחר שירד מן ההר המשיך ללכת לאחוריו עד שהניח את הלוחות בארון. מכאן לומד הנצי"ב שלא רק ארבע אמות צריך לעשות כן, אלא חייב התלמיד ללכת ופניו כלפי רבו עד שיתכסה מעיניו.
