השוואת מקורות / רפי זברגר

יומא נג ע''א

גהקדמה

למדנו במשנה בדף הקודם את מהלך כהן הגדול ביום הכיפורים בתוך ההיכל וקודש הקודשים, ואופן הקטרת הקטורת. לאחר שהכהן הגדול הגיע למקום הארון, בין שני בדיו (או בבית שני במקום שהיו בדי הארון) הניח את הגחלים על רצפת קודש הקודשים ואז ''צבר את הקטורת על גבי הגחלים עד שנתמלא כל הבית כולו עשן''. נלמד את הקטע בגמרא המתייחס לצבירת הקטורת על גבי הגחלים.
 

הנושא

צבר את הקטרת על גבי גחלים. תנן כמאן דאמר צוברה.
הגמרא בשלהי הדף הקודם מזכירה לנו כי למדנו לעיל (מט:) שתי דעות תנאיים לגבי אופן הנחת הקטורת על הגחלים. לפי דעה אחת צבר הכהן הגדול את הקטורת במקום אחד, לפי הדעה השנייה פיזרה על גבי כל הגחלים. אומרת הגמרא כי משנתנו הולכת לפי השיטה הראשונה שצברו את הקטורת על הגחלים.
תני חדא: צוברה פנימה, שהיא חוצה לו. ותניא אידך: צוברה חוצה, שהיא פנימה לו.
ישנן שתי ברייתות המתייחסות לאופן הצבירה. אחת סוברת שהצבירה היא מן החוץ כלפי פנים. כלומר, הכהן מתחיל לשפוך את הקטורת מן הצד החיצוני של המחתה (בה היו הגחלים) והמרוחק ממנו, עד שמסיים בחלק הפנימי של המחתה, הקרובה אליו. הברייתא השנייה סוברת שהסדר הוא הפוך. מתחיל לצבור מן החלק הקרוב אליו, ומסיים בחלק החיצוני של המחתה.
אמר אביי: תנאי היא.
אביי קובע כי זו אמנם מחלוקת תנאים בין שתי הברייתות.
ואמר אביי: מסתברא כמאן דאמר פנימה שהיא חוצה לו,
מוסיף אביי ואומר כי מסתבר כמו הברייתא הראשונה הסוברת שהכהן צובר מהחוץ כלפי פנים. מן המקום הרחוק מהכהן, כלפי המקום הקרוב אליו. ומיד מוכיח אביי את טיעונו ממשנה במסכת תמיד (ו', ג')
דתנן: מלמדין אותו: הזהר שלא תתחיל מפניך שמא תכוה.
המשנה עוסקת בהקטרת הקטורת היומית (חצי בבקר וחצי בערב) המוקטרת על מזבח הזהב בהיכל. שם מלמדים את הכהן המבצע את ההקטרה, להתחיל לצבור את הקטורת מהחלק המרוחק ממנו, ולסיים בחלק הקרוב אליו, ומסבירים לו שאם יעשה הפוך (קודם הקרוב ואחר כך הרחוק) הוא עלול לקבל כוויות מן העשן המיתמר ועולה מיד לאחר ששמים את הקטורת על הגחלים הלוהטות. ומסיק אביי מההנחיה זו לכהן לגבי קטורת יומית, כי העיקרון אמור להיות זהה גם בקטורת המוקטרת ביום הכיפורים בקודש הקודשים, ולכן סבר כמו הברייתא הראשונה.
יש להעיר כי מסקנה זו אינה הכרחית, שכן סכנת הכוויה ביום רגיל גדולה יותר שהרי הגחלים היו לוהטות הרבה יותר מן הגחלים של קטורת ביום הכיפורים שעבר זמן מאז נלקחו מן המזבח ועד שהוכנסו לקודש הקודשים, לעומת הגחלים בכל יום שמיד אחרי שנלקחו מן המזבח החיצוני הושמו על המזבח הפנימי (מרומי שדה).
 

מהו המסר

מסקנתו של אביי מלמדת אותנו להפעיל ''ראש גדול''. אם יש לנו סתירה בין שתי דעות, ובוודאי אם מדובר בדעות תנאיים, ואין הכרע בדבר, הרי יש למצוא סוגיות דומות ולנסות להסיק מהן מסקנות גם לגבי הסוגיא הנידונה.
דרך זו נכונה גם לחיי יומיום. שהרי לא פעם אנו נתקלים בצומת בה עלינו להחליט לאיזו דרך לפנות, ואנו מתלבטים ולא יודעים להכריע. אחת הדרכים לפתרון בעיות מעין אלו היא למצוא מקומות אחרים דומים, שבהם כבר יש דרך מוסכמת וברורה, ולהסיק מהם גם המקרה העומד כרגע לפתחנו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]