וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים
בבא בתרא ס ע"א
"מתני'. לא יפתח אדם ... פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון...
גמ'. מנהני מילי? אמר רבי יוחנן, דאמר קרא: (במדבר כד, ב) וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו, מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, אמר: ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה".
מניין דרש רבי יוחנן שבלעם אמר: "ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה"?
ביאר תוספות: "ראוין הללו שתשרה שכינה עליהם - מסיפיה דקרא דריש דכתיב וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים".
פירוש, לשון הפסוק כולו: וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו, וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. בפסוק מוזכרים הן בלעם והן ישראל, על מי מהם מדובר במילים וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים? מפרש רבי יוחנן שעל ישראל שרתה השכינה, ושמשום כך פתח בלעם בדבריו: מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. שאותה רוח באה להם בזכות צניעותם. וכמו שדרש רבי עקיבא במסכת סוטה דף יז ע"א: "איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן, לא זכו - אש אוכלתן". ואותה זכות תלויה בצניעותם. ואמר: "ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה" – רק "ראוין", משום שאין הכרח שתמיד תשרה השכינה, כי חלק מהנוהגים בקדושה בענין זה, שמא אינם שלמים בענין אחר.
אמנם "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", ומשמעות הפסוקים היא שעל בלעם שרתה הרוח, שהרי מיד לאחר: וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים – בלעם הוא שמוזכר שפתח מתוך אותה רוח בדבריו: וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
לכן היות שלשון הפסוק סובל את שני הפירושים, שניהם אמת.
אך צריך ביאור, הניחא ישראל זכו לשכינה בזכות קדושת הנהגתם. אך כיצד זכה בלעם לרוח אלהים? הלא בקליפות הטומאה היה דבק.
אלא שמקרא כתוב: (דברים כח, י) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ, וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. כיון שרואין האומות את ישראל בהנהגתם הקדושה עד ששורה עליהם שכינה, וכיון שמתפעלים ומזדהים איתם, מגיעים אף הם לידי יראת שמים. וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ – ייעשו יראים מכוחך. ובלעם מאותם עמי הארץ, כיון שראה את ישראל שוכן לשבטיו בקדושה, מיד דבקה בו אותה קדושה ושרתה עליו רוח אלהים.
וכן כתוב: (ישעיהו ל, כ) וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ. עצם ההבטה ברב המורה השפעתה עצומה. ומכאן המקור להנהגת החסידים להביט ברבם ובהנהגותיו ולשאוף מכך קדושה.
וכן אמר רבי חלבו אמר רב הונא במסכת ברכות דף ו ע"ב: "כל אדם שיש בו יראת שמים - דבריו נשמעין, שנאמר: (קהלת יב, יג) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע – אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וגו'". וכי מה ענין זה לזה? אלא שכיון שצופים ביראת השמים שבהנהגותיו, נעשים אף הם יראים, ונשמעים להדרכותיו. (משלי כז, יט) כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם.
