הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

דחיתו לצוק זו היא שחיטתו

יומא סד ע"א

 
"רבא אמר: כגון שהיה לו חולה בתוך ביתו, ושחט אמו ביום הכפורים. - וכי האי גוונא מי אסיר? לא תשחטו אמר רחמנא, והא לאו שחיטה היא! - הא אמרי במערבא: דחיתו לצוק זו היא שחיטתו".

לכאורה קשה.
כתוב בספר דברי הימים (ב' כה, יא – יב) וַאֲמַצְיָהוּ הִתְחַזַּק וַיִּנְהַג אֶת עַמּוֹ וַיֵּלֶךְ גֵּיא הַמֶּלַח וַיַּךְ אֶת בְּנֵי שֵׂעִיר עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים. וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים שָׁבוּ בְּנֵי יְהוּדָה וַיְבִיאוּם לְרֹאשׁ הַסָּלַע וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע וְכֻלָּם נִבְקָעוּ. ואמרו על כך בפתיחתא י"ד למדרש איכה רבה: "באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא לא גזרתי מיתה לבני נח אלא בחרב ואלו ויביאום לראש הסלע וישליכום וכולם נבקעו, ואין נחת, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא מה אלו עושין כאן יגלו, כיון שחטאו גלו וכיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם איכה".
פירוש הדברים, שאמנם אותה מלחמה היתה מוצדקת. וכתב התוספות במסכת עבודה זרה (דף כו ע"ב) שבשעת מלחמה גם כשר שבכנענים הרוג. וכדברי הפתגם הצרפתי: À la guerre comme à la guerre – במלחמה כמו במלחמה. אבל דרך מלחמה היא בחרב, ואין הצדקה להמתת האויב באופן אכזרי ומבזה של השלכה מראש הסלע שמבקע את הגופה ומאבד ממנה צלם אנוש. כך היא מיתת סקילה שהיא חמורה בהרבה ממיתה בסייף. ועל כך נענשו ישראל.
נמצאנו למדים שאין דין דחיתו לצוק כדין שחיטתו בסכין, וכיצד זה קבעו במערבא בסוגייתנו "דחיתו לצוק זו היא שחיטתו"?

אלא שאין העניינים שוים. כאשר הקב"ה מצוה: "לא גזרתי מיתה לבני נח אלא בחרב" הוא מבחין בפירוש בין החרב לבין ההשלכה מראש הסלע. ואילו הסיבה לכך שדחיתו של השעיר לצוק זו היא שחיטתו, היא דוקא משום שכך ציוה הקב"ה, כפי שגם ציוה לשחוט – לקרבן ולאכילה.