העלבה חינוכית / רפי זברגר

יומא נז ע''א-ע''ב

הקדמה

אנו בעיצומה של עבודת כהן גדול ביום הכיפורים, לאחר שכבר נשחט הפר של כהן הגדול, ונשחט השעיר לה', והכהן הגדול מזה את הדם של שני הקרבנות הללו גם בתוך קודש הקודשים, וגם בהיכל לפני הפרוכת. הגמרא דנה במספר שאלות הנוגעות לערבוב דמים אלו באלו.
 

הנושא

נתערבו לו דמים בדמים, אמר רבא: נותן אחת למעלה ושבע למטה, ועולה לו לכאן ולכאן.
השאלה היא מה עושים אם דם הפר נתערב עם דם השעיר? יש מחלוקת ראשונים באיזה שלב של עבודת כהן גדול ביום הכיפורים מדובר. האם לפני הזאת דם הפר בקודש הקודשים, וכמובן גם לפני הזאת השעיר בקודש הקודשים (רש''י) או לאחר הזאת דם הפר בקדש הקדשים, ואז השאלה היא לגבי הזאות הנעשות בהיכל לאחר מכן (תוספות ועוד).
רבא פסק כי ניתן להזות בשני הדמים יחדיו, וההזאה זו תעלה לשתי הזאות גם של הפר וגם של השעיר.
אמרוה קמיה דרבי ירמיה. אמר: בבלאי טפשאי! משום דדיירי בארעא דחשוכא אמרי שמעתא דמחשכן!
ציטטו את פסיקת רבא בשאלה זו לפני חכם ארץ ישראלי, רבי ירמיהו והוא הגיב בביטול ובזלזול במשפט המוכר ממקומות אחרים בש''ס: חכמי בבל הינם ''טיפשים'' כיוון שהם גרים במקום נמוך (''ארץ חשוכה'') ולכן אומרים ''דברים חשוכים'' ולא נכונים. לטענת רבי ירמיה, חכמי בבל אינם מבינים דיו את טעמם של ההלכות, ולכן הם ''ממציאים'' הלכות שאינן תואמות את הסברות הנכונות. ורבי ירמיה ממשיך להסביר מדוע סברת רבא אינה נכונה.
הא קא יהיב למעלה דשעיר, מקמי מטה דפר, והתורה אמרה (במדבר ט''ז, כ') וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי: כלה דם הפר, ואחר כך כלה דם השעיר.
לפי תשובת רבא יצא שהזאת דם השעיר למעלה יינתן לפני דם הפר למטה, וזה אינו מסתדר עם המילים וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶש בפסוק, הקובע כי צריך לסיים את כל הזאת הדם של הפר לפני תחילת הזאת הדם של השעיר.
אלא אמר רבי ירמיה: נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם הפר, וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם השעיר.
לאור הערתו זו של רבי ירמיה על דברי רבא, נותן הוא תשובה שונה לשאלתנו: יש להתכוון בתחילה להזאת דם הפר בלבד, (וזאת למרות שמעורב גם דם שעיר, אך הוא אינו מתכוון להזות בשלב ראשון דם של השעיר), ולאחר מכן להתכוון להזות את דם השעיר בלבד, וכך כל הזאה נעשית כסדרה ובזמנה.
נתערבו לו דמים בדמים במתנות האחרונות, סבר רב פפא קמיה דרבא למימר: נותן שבע למטה לשם פר ולשם שעיר, וחוזר ונותן אחת למעלה לשם שעיר.
שאלה נוספת נשאלה בבית המדרש. אם התערבו דם של פר בדם של שעיר, אך לאחר שכבר הזאה אחת של פר למעלה, קודם שבע הזאות של הפר למטה. רב פפא אשר עמד לפני רבא ניסה לענות ולומר שמזה מהדם המעורב לשם פר ולשם שעיר למטה, ובכך מסיים את הזאות הפר, ולאחר מכן משלים את הזאת השעיר החסרה למעלה.
אמר ליה רבא: עד השתא קרו לן טפשאי, והשתא טפשאי דטפשאי, דקא מגמרינן להו ולא גמירי. והא קא יהיב מטה דשעיר מקמי מעלה דשעיר, והתורה אמרה: תן למעלה ואחר כך למטה!
רבא אמר לרב פפא שאם נאמר כמו התירוץ שלו (של רב פפא) הרי יצא ש''קבלנו על הראש'' בתשובה הקודמת מרבי ירמיה, ונאמר עלינו כי אנו טיפשים, ועכשיו יאמרו שאנו ''טיפשים בריבוע''. לא רק שלא ידענו את ההלכה המקורית שיש להזות את הפר לפני השעיר ואת הדם למעלה לפני הדם למטה, אלא אחרי שכבר למדו והסבירו לנו את הדין, אנו לא מיישמים זאת בשאלות דומות. שהרי לפי תשובת רב פפא יצא שדם השעיר למטה יינתן לפני דם השעיר למעלה.
אלא אמר רבא: נותן שבע למטה לשם פר, וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר.
לכן נותן רבא את תשובתו לשאלה, בדומה לתשובת רבי ירמיה בשאלה הקודמת: מזים את הדם המעורב בכוונת הזאת הפר למטה שבע פעמים, ולאחר מכן מזים שוב למעלה ולמטה בכוונת הזאת השעיר. ובכך בעצם מקיימים את כל ההזאות כסדרן.
 

מהו המסר

כנראה שיש מחלוקת עקרונית בין גישת בבל לגישת ארץ ישראל לגבי עצם משמעות הכוונה בפעולות המקדש. לפי חכמי ארץ ישראל כוונה מועילה, ולמרות שהדם מעורב ומכיל גם דם פר וגם דם שעיר, אם מתכוונים להזות דם הפר, הרי שיוצאים ידי חובת דם פר, כנ''ל לגבי דם שעיר. אולי חכמי בבל חולקים על הנחה זו, וחשבו, לפחות בתחילת הדיון, כי כוונה אינה מועילה, ולכן הציע רבא בתחילה שיזו את הדם המעורב ויצאו ידי חובת הזאת הפר והזאת השעיר יחדיו.
נדון מעט לגבי אופן התייחסות של רבי ירמיהו לדברי רבא. לכאורה זו צורה של זלזול וביטול הדברים מיסודם, תוך כדי העלבה כבודו של רבא.
ניתן לומר שאמנם זו הייתה דרכו של רבי ירמיהו לאחר שעלה מבבל לארץ ישראל, שלא לכבד את רבני בבל. אך ניתן מעט לעדן זאת ולומר כי זו הייתה דרכו החינוכית להפנים מסרים חשובים, לתלמיד, למרות שלכאורה הם פוגעים ומעליבים. ואמנם אנו רואים בהמשך כי רבא ''קיבל את המסר'' הפנים אותו ואף יישם אותו לגבי השאלה השנייה שעלתה בבית המדרש.
אמנם אנו רואים שיש ''פחד גדול'' מפני תגובות רבני ארץ ישראל, ורבי ירמיהו בפרט (אולי יגידו עלינו שאנו ''טפשים בריבוע''), אך בפועל נוכחנו ללמוד כי רבא כנראה קיבל את הכיוון של חכמי ארץ ישראל, ולבסוף גם הוא הציע שיזו את הדם בתחילה עם כוונה להזאת הפר, ולאחר מכן עם כוונה להזאת השעיר.
האם תגובות מעליבות ופוגעות הינה דרך חינוכית טובה ויעילה? יש לדון על כך. בכל מקרה אנו רואים שלאוכלוסייה מסוימת של אנשים ברמה גבוהה מאוד, כנראה שדרך זו יעילה ומניבה תוצאות.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]