גודל החיוב של הכרת הטוב

הרב דב קדרון

יומא סג ע"ב

ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת הראשונים: לפי דעה אחת כאשר שוחטים קרבן שלמים דלתות ההיכל צריכות להיות פתוחות, ולפי הדעה השניה גם כאשר שוחטים קרבנות אחרים הדלתות צריכות להיות פתוחות. ההסבר של הדעה הראשונה, המחלקת בין שלמים לבין קרבנות אחרים, מובא בשם רבנו אליקים, שדווקא בשלמים צריך שדלתות ההיכל תהיינה פתוחות, מפני שקרבן שלמים אינו קרבן חובה, אלא נחשב כדורון, והמביא דורון צריך להביאו לפני אדונו.

רעיון זה דומה לנאמר במסכת שבת (י,ב): "הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו", כי מכיוון שכל מטרתה של המתנה היא לקרב בין הנותן לבין המקבל – צריך הנותן לוודא שהמקבל יודע שהוא אכן נתן לו את המתנה, וכך גם בקרבן שלמים צריך האדם המביאו להקריבו בזמן שדלתות ההיכל פתוחות וכביכול הקב"ה מקבל את מתנתו.

מעניין זה למד ר' ירוחם ליבוביץ' זצ"ל (דעת חכמה ומוסר ח"ג מאמר יב) את גודל החיוב של הכרת הטוב של האדם לקב"ה. הנותן מתנה לחבירו צריך להודיע למקבל, משום שכל כוונתו של הנותן היא להראות למקבל כמה הוא אוהב אותו וכמה הוא חביב בעיניו, וזהו כעין תנאי שמתנה הנותן על מנת שיכיר המקבל את גודל הטובה שהוא עושה איתו. אם המקבל נהנה מהמתנה ולא שם לב לכוונתו של הנותן זהו כעין גזל, כי לא לשם כך ניתנה לו המתנה. כלומר: הכרת הטוב אינה רק מעלה או יתרון, אלא זהו חיוב גמור. כך הוא לגבי כל טובה שיש לאדם בעולם מאת הקב"ה, כמו שנאמר (ישעיהו מג, ז): "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו", וחייב אדם להכיר בכך שכל מה שיש לו ניתן לו לכבודו של בורא העולם, ואם אינו מכיר בכך – זהו כעין גזל.