לוגיקה מקראית / רפי זברגר

יומא סג ע''א-ע"ב

הקדמה

למדנו בברייתא בדף הקודם על שחוטי חוץ של שעירי יום הכיפורים:
משהגריל עליהן - חייב על של שם, ופטור על של עזאזל.
לאחר ביצוע הגורל של שני השעירים, אם הוציאו ושחטו אותם מחוץ לעזרה הרי שמתחייבים כרת על שחוטי חוץ רק על השעיר לה' שעתיד להיות מוקרב בעזרה ולהזות מדמו בקודש הקודשים ובהיכל. אך על שחיטת שעיר לעזאזל לא מתחייבים. הגמרא מצטטת הברייתא הדנה במקור הפטור של שחיטת חוץ של שעיר לעזאזל.
 

הנושא

תנו רבנן: אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ: (ויקרא י''ז, ג'-ד')
שני הפסוקים הללו מפרשת אחרי מות (הפרק לאחר תיאור עבודת כהן הגדול) הם המקור לאיסור שחוטי חוץ. אדם השוחט קרבן אשר היה ראוי להיות קרב על המזבח, והוציאו אותו לעזרה ("במחנה"), וכמובן גם אם הוציאו אותו מחוץ לעזרה ("מחוץ למחנה") מתחייב בעונש כרת. הברייתא דנה מיד על גבולות האיסור.
אי קרבן - שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן, כענין שנאמר (במדבר ל''א, ג'): וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי ה': - תלמוד לומר ואל פתח אהל מועד לא הביאו כל הראוי לפתח אהל מועד - חייב עליו בחוץ, כל שאינו ראוי לפתח אהל מועד - אין חייבין עליו בחוץ.
הפסוק מדבר על שחיטת חוץ של קרבן. לכאורה איסור שחוטי חוץ אמור לכלול גם דברים שהוקדשו לבדק הבית, שהרי התורה בעצמה מכנה אותם קרבן ה' (כלי זהב שהיו שלל ממלחמת מדין, והוקדשו לבדק הבית), אך הברייתא דוחה הבנה זו מכוח המשפט בשחוטי חוץ, "ואל פתח אהל מועד לא הביאו" אשר מלמד כי מדובר אך ורק בקודשי הגוף. מכאן המסקנה כי עוברים על איסור שחוטי חוץ רק בקרבן שהיה צריך להקריבו על המזבח ושחטוהו בחוץ.
אוציא אלו שאין ראוין לפתח אהל מועד, ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלח שהוא ראוי לבוא אל פתח אהל מועד! תלמוד לומר לה' - מי שמיוחדין לה', יצאו אלו שאין מיוחדין לשם.
ממשיכה הברייתא לדון בגבולות איסור שחוטי חוץ: לפי הדיוק שלמדנו זה עתה מן המילים "ואל פתח אהל מועד לא הביאו'' אנו באמת מוציאים את קדשי הבית, אך אומרת הברייתא כי יש להוסיף לכאורה את שעיר המשתלח, שהוא מובא אל העזרה על מנת לבצע את ההגרלה וכן לצורך וידוי, ולכאורה צריכים להיות חייבים על שחיטתו בחוץ, אלא מסיימת הברייתא ולומדת מן המילה קרבן לה' כי רק על הקרבנות המוקרבים לה' חייבים משום שחוטי חוץ ולא על שעיר לעזאזל שכידוע אינו מוקרב.
ולה' להוציא הוא? ורמינהו: שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה' (ויקרא כ''ב, כ''ז): - אלו אישים, מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן, תלמוד לומר קרבן... לה' לרבות שעיר המשתלח!
שואלת הגמרא האם המילה לה' באה למעט והרי למדנו בברייתא העוסקת בדין מחוסר זמן של קרבנות (מצווה לייחד בהמה לקרבן רק מיום שמיני ללידתה ולא לפני כן), שם למדנו מן המילה לה' כי מצווה זו נוהגת גם בשעיר המשתלח, ואין להקדיש בהמה מחוסרת זמן (פחות משמונה ימים מלידתה) משמע שהמילה לה' באה לרבות לא למעט!
אמר רבא: התם מענינא דקרא, והכא מענינא דקרא. התם דאל פתח לרבות, לה' להוציא. הכא דאשה להוציא, לה' לרבות.
עונה רבא כי אין כלל בנושא זה, הכל תלוי עניין. בפסוק העוסק בשחוטי חוץ היינו מרבים שעיר לעזאזל מכוח המילים ''ואל פתח אהל מועד'', שהרי שעיר לעזאזל נכנס לאוהל מועד (להגרלה ולוודי) ולכן המילה לה' באה להפקיע את הריבוי וממעטת שעיר לעזאזל שאינו מוקרב לה', ואין עליו איסור שחוטי חוץ. לעומת זאת במצוות מחוסרי זמן, המלה לה' מפקיעה את שעיר לעזאזל מדין זה, ולכן מילה זו דווקא מרבה ומחזירה אותו לכלל המצווה.
 

מהו המסר

רבא מלמד אותנו פרק ב''לוגיקה מקראית''. אין עיקרון אחיד בלימוד ממילה בתורה, הכל תלוי בהקשר שלה. למרות שלמדנו בשחוטי חוץ כי המילה לה' באה למעט, הרי שבמחוסר זמן המילה לה' דווקא באה לרבות.
בכל אופן יש עיקרון אך הוא שונה: העיקרון בלימוד זה הוא שהמילה לה' באה להפקיע מהדין הקודם אותו למדנו ממילה אחרת בפסוק.
חידוש זה של רבא מלמד אותנו מספר דברים:
1. לא להיות מקובעים. לא לחשוב שאם במקום אחד למדנו ממילה דרך מסוימת, הרי שנלמד מאותה מילה במקום אחר אותו דרך. לא. לפעמים צריך לראות את ההקשר ולהבין שאין הלימודים כפשוטם.
2. פעמים אנו מבצעים "איפכא מסתברא", במובן של לימוד בא להפוך ולהפקיע לימוד קודם. חשבנו קודם כך, אך הלימוד מנתב אותנו דווקא לכיוון הפוך. גם בשחוטי חוץ, וכך גם במחוסר זמן.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]