איבוד פרופורציות / רפי זברגר

יומא סו ע''א-ע''ב

הקדמה

המשנה בדף שלנו ממשיכה בתיאור עבודת כהן גדול ביום הכיפורים על פי הפסוק בפרשת עבודת כהן גדול ביום הכיפורים (ויקרא ט''ז, כ''א):
וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי ידו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה:
המשנה מתארת את הווידוי של הכהן הגדול, ולאחר מכן מתארת את המשך העשייה:
מסרו למי שהיה מוליכו.
הכהן הגדול מסר את השעיר המשתלח לאדם שהיה מזומן לכך עוד מערב יום כיפור. ממשיכה המשנה לתאר מי ראוי להיות השליח שלוקח את השעיר למדבר:
הכל כשרין להוליכו, אלא שעשו הכהנים גדולים קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו.
באופן עקרוני כל אדם כשר ללקיחת השעיר, אלא שכוהנים (לא גורסים גדולים) ביקשו לעשות פעולה זו בעצמם, והם, ולא ישראל, שהוליכו את השעיר למדבר.
אמר רבי יוסי: מעשה והוליכו ערסלא, וישראל היה. וכבש עשו לו, מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו: טול וצא, טול וצא!
למרות התיאור הקודם על כך שהכוהנים לקחו על עצמם לשלח את השעיר המשתלח, מספר רבי יוסי על ישראל בשם ערסלא שהיה מזומן לפעולה זו (יש אומרים שרבי יוסי חלק, ויש אומרים שהוא לא חלק אלא תאר שלא תמיד הכוהנים ביצעו עבודה זו).
המשך דבריו של רבי יוסי מדהימים: היו באזור אנשים בבליים (אולי יהודים שעלו מבבל) אשר האיצו באותו שליח שילך מהר מאוד למדבר כדי לשלח את השעיר מן ההר, וכל זאת כדי לזרז את כפרת עוונות בני ישראל.
עד כדי כך היו מאיצים בו, שהיו תולשים משערות ראשו (יש אומרים משערות ראש השעיר), כדי לגרום לו ללכת מהר. כדי לא להיתקל באותם בבליים, הכינו לשליח גשר מיוחד (כבש), מן העזרה עד מחוץ לעיר, ובכך יעקוף את אותם בבליים שלא יפריעו ולא יציקו לו.
 

הנושא

מצטטת הגמרא ברייתא המרחיבה את דין המוליך את השעיר המשתלח, ומפרטת .
תנו רבנן: איש - להכשיר את הזר, עתי - שיהא מזומן, עתי - ואפילו בשבת, עתי - ואפילו בטומאה.
מפרטת הברייתא ארבע הלכות הנלמדות מן הפסוק:
1. מותר לזר להיות שליח המוליך את שעיר המשתלח.
2. השליח צריך להיות מוכן ומזומן לכך עוד לפני יום כיפור.
3. אם חל יום כיפורים בשבת – מותר וצריך השליח להוליך את השעיר למדבר. הגמרא מרחיבה בהמשך על איזה איסור שבת יכול לעבור השליח בדרכו.
4. גם אם השליח נטמא, מותר לו להיכנס לעזרה בטומאתו ולקחת את השעיר למדבר (גם כאן תסביר הגמרא בהמשך).
נתמקד בדיון הקצר בגמרא על הדין הראשון:
איש - להכשיר את הזר. פשיטא!
תמהה הגמרא, מהו החידוש בהלכה המתירה לזר להיות שליח של שעיר המשתלח? הרי אין זו עבודה במקדש, ולכן כנראה אינה מחויבת להיעשות על ידי כוהנים!
מהו דתימא: כפרה כתיבא ביה, קא משמע לן.
בפסוק י' נאמר על השעיר המשתלח: וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה: מכיוון שהתורה מתייחסת לשעיר המשתלח כ''מכפר'', היינו חושבים שכפרה יכולה להתבצע רק על ידי כוהנים, כמו שאר עבודות היום, ושאר עבודות המקדש הנעשות על ידי כוהנים, לכן מחדשת הברייתא וקובעת כי שליחת השעיר המשתלח יכולה להתבצע גם על ידי זר שאינו כהן.
 

מהו המסר

• יש לשאול מספר שאלות על הסיפור המשונה בדברי רבי יוסי במשנה:
1. מיהם אותם בבליים שבקשו לזרז כל כך את השליח שלקח את השעיר המשתלח?
2. כיצד בדיוק תלישת שער מראשו (או מראש השעיר) מזרזת את האדם ללכת מהר יותר?
3. כיצד עברו אותם בבליים על איסור גוזז ביום הכיפורים?
הגמרא, לקראת סוף הדף עוסקת בכך בקצרה, ואומרת כי לא בבליים היו אלא אנשים מאלכסנדריא, ומטרתם הייתה באמת לזרז את השליח המוליך את השעיר המשתלח.
נעיר עוד כי יש מסבירים (משמרות כהונה) כי תולש אינו כלול באיסור גוזז מדאורייתא, ואם תולש כלאחר יד, גם גזירת דרבנן אינה קיימת.
כך או כך הסיפור תמוה למדי. יש כנראה לומר, כפי שמצאנו כבר במספר מקומות, שאנשים מאבדים פרופורציות בחיים. הכמיהה לכפרה על עוונות בני ישראל, לא מפריעה לאנשים לעשות מעשים שאולי בעצמם מהווים בעיה או אפילו עבירה ממש. הם רוצים כפרה ומיד. השליח כבר יוצא לדרך עם השעיר המשתלח, הוא עושה את שליחותו, אבל הם חייבים להאיץ בו. הם מרגישים לחץ ודחף פנימי לעשות מעשה שלא בהכרח יביא למטרה אליה הם שואפים, אבל הם פועלים כך, ואינם שמים לב לתוצאות הנגרמות בדרך.
נלמד מכאן להשתדל לעשות כל דבר במתינות ובשום שכל. יש לחשוב האם הפעולה הזאת באמת רצויה. האם היא תביא למטרה אליה אנו מבקשים להגיע. האם אין כשלים או עבירות קטנות או גדולות, עליהן אנו עוברים בדרך למטרה.
• ניתן להסביר את תשובת הגמרא כי גם זר יכול לבצע את שליחת השעיר המשתלח בכמה אפשרויות:
o שליחות אינה מהווה כפרה ולכן אין צורך בכוהן שיבצע פעולה זו.
o למרות שהשליחות היא חלק מן הכפרה, יכול זר לבצע אותה.
אם נאמר כאפשרות השנייה, הרי שאנו לומדים כאן מסר מעניין. אמנם כפרה ביום כיפור נעשית ברובה על ידי כוהן גדול בבית המקדש, אך גם ''אנשים זרים'', יכולים ואולי אף מחויבים להיות שותפים ב"עשיית הכפרה ביום כיפור".
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]