רבינא רב אשי וריש גלותא
יומא עח ע"א
"תינח יום הכפורים דליכא מנעל, שבת דאיכא מנעל מאי? אמר נחמיה חתניה דבי נשיאה: אנא חזיתיה לרבי אמי ורבי אסי דמטו עורקומא דמיא, ועברוה, דרך מלבוש. - תינח מנעל, סנדל מאי איכא למימר? - אמר רב רחומי: אנא חזיתיה לרבינא דעבר דרך מלבוש. רב אשי אמר: סנדל לכתחלה לא. ריש גלותא איקלע להגרוניא לבי רב נתן. רפרם וכולהו רבנן אתו לפירקא, רבינא לא אתא. למחר בעי רפרם לאפוקי לרבינא מדעתיה דריש גלותא. אמר ליה: מאי טעמא לא אתא מר לפירקא? אמר ליה: הוה כאיב לי כרעאי. - איבעי לך למיסם מסאני! - גבא דכרעא הוה. - איבעי לך למרמא סנדלא. - אמר ליה: עורקמא דמיא הוה באורחא. - איבעי לך למעבריה דרך מלבוש. - אמר ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב אשי: סנדל לכתחלה לא?!".
נשאלת השאלה מה בכך אם רפרם סובר כרב אשי, הרי רבינא עצמו לא סבר כרב אשי אלא נהג בעצמו לצאת גם בסנדל?
דוחק ליישב שרבינא שהוזכר בתחילה הוא רבינא הראשון, שהרי מיד אחריו הוזכר רב אשי. ועוד שמוכר רב רחומי שהיה תלמידו של רבינא השני בן זמנו של רב אשי.
גם דחוק לומר שרבינא רצה רק להפיס את דעתו של ריש גלותא, כי לא מבואר מה אם כן היה נימוקו האמיתי.
השיח יצחק מתרץ שגם רבינא עצמו חזר בו לאחר ששמע את דברי רב אשי.
יש ראיה כדבריו במסכת עירובין (דף סג ע"א). נאמר שם שרב אשי הקשה על רבינא למה אינו נוהג בו כבוד כדין תלמיד לרב, ורבינא נצרך להסביר שהוא איננו תלמיד מובהק של רב אשי אלא תלמיד חבר. אבל בהמשך הגמרא שם, שאל רבינא את רב אשי האם נהג נכון כדין תלמיד בפני הרב, משמע שלאחר שראה שרב אשי מקפיד על כך, הקפיד רבינא שלא להורות כלל הלכה בפני רב אשי, ובכלל זה הרי אסור לתלמיד לנהוג בפני רבים כדעתו הוא כאשר רבו חולק.
בכך גם מבואר למה רבינא לא חלק בגמרא בפירוש עם רב אשי אלא רק נמסרה עדות יחידה של מנהגו שמכבר.
נשאלת אם כן השאלה, מה ראה רבינא לדקדק בהקפדת יתר בכבודו של רב אשי, באופן שנראה כמזלזל בכבודו של ראש הגלות!
שאלה זו מיושבת בדברי רב אחא בריה דרבא במסכתות גיטין (דף נט ע"א) וסנהדרין (דף לו ע"א) "מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד". שואלת הגמרא: ולא? והרי היה הונא בר נתן! ואם כן רב אשי היה גדול הדור בתורה, ואילו הונא בר נתן היה ריש גלותא וגדול הדור בהנהגה! עונה הגמרא: שאני הונא בר נתן, דמיכף הוה כייף ליה לרב אשי. הונא בר נתן היה חכם גדול בעצמו וכיבד את גדולי החכמים, והכפיף את עצמו לרב אשי. כך, שרב אשי היה גדול הדור המוחלט, כמו משה רבינו וכמו רבי יהודה הנשיא.
משה קיבל תורה מסיני. רבי יהודה הנשיא ערך ששה סדרי משנה. ורב אשי היה עורך מרכזי של התלמוד הבבלי.
אותם שלשה שבהם מצינו תורה וגדולה במקום אחד הם שהנחילונו את שלשת החיבורים שפשטו בכל ישראל.
