דיוק וחידוש ברש"י

מסכת יומא דף נד

עמוד א

רש"י ד"ה מתעסק. בטיול ושחוק: רצפה משונה. אחת מן הטבלאות של שיש שברצפה ראה גבוהה מחברותיה והבין שסילקוה מאחר שנסדרה שם:
רש"י זה אומר דרשוני:
א. מדוע רש"י אמר שהכהן מתעסק בטיול ושחוק, ומהיכן רש"י למד זאת, כשהגמרא שואלת מיד אחר כך במה מתעסק ומסבירה הסבר אחר לגמרי.
ב. רש"י מאריך להסביר את האופן המדוייק שהרצפה היתה משונה שהייתה גבוהה יותר וכו', מהיכן יודע זאת ובפרט שאם נרצה לומר שמה שאמר בטיול ושחוק הוא הוה אמינה כפי שרואים כמה פעמים ברש"י בפירושו למשניות שמביא את ההוא אמינה, והרי לפי המסקנא לכאורה זה לא הבחנה שהבחין בדרך הליכה אלא שדרך הקול שמע שהרצפה חלולה או שהיה חור ממש שהקרדום נפל לשם, ואם כן תמוה מאוד שהאריך בכך.
בגמרא איתא:
אמר רב נחמן תנא וחכמים אומרים ארון בלשכת דיר העצים היה גנוז
אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה רצפה משונה מחברותיה ובא והודיע את חבירו ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו ביחוד ששם ארון גנוז
שואלת הגמרא - מאי הוה עביד
אמר רבי חלבו מתעסק בקרדומו היה - תנא דבי רבי ישמעאל שני כהנים בעלי מומין היו מתליעין בעצים ונשמטה קרדומו של אחד מהם ונפלה שם ויצתה אש ואכלתו.
והנה צריך להבין סדר המשא ומתן בגמרא, אחר המחלוקת בברייתא עם הארון עלה לבבל לאחר בית ראשון ולא חזר, או שנגנז במקומו,
מביא רב נחמן ברייתא שהארון נגנז בלישכת דיר העצים, ועל זה אמר רב נחמן בר יצחק מעשה הנכתב במשנה (שקלים פ"ו מ"ב) שמשמע שהארון נגנז בבית המקדש,
ולכאורה במעשה אין מדובר במקום מסויים, ועל כן שאלה הגמרא מה עשה אותו כהן בעת שנתגלה לו מקום הארון, וכלומר שאילת הגמרא במה ואיפה התעסק.
ותירץ רבי חלבו בקרדומו היה מתעסק, ובתוספות ישנים מפרשים דרך שחוק וזה לכאורה נמשך מדברי רש"י דלעיל, והבן יהוידע ועוד אמר שמאחר שנהג בשחוק במקום שהיה הארון, מת, וכעין מה דאיתא בגמרא (סוטה לה.) פרץ עוזה, שהיה בזמן שלקחו הארון על גבי העגלות מקרית יערים (שמואל ב' פרק ו').
והמשיך והביא ברייתא תנא דבי ר"י מעשה בשני כהנים וכו', ולמעשה ברייתא כעין ברייתא זו בנוסח אחר הובא זה המעשה בירושלמי שקלים (פ"ו ה"א) ורבנן אמרי בלשכת דיר העצים היה הארון גנוז מעשה בכהן אחד בעל מום שהיה עומד ומפצל עצים בלשכת דיר העצים וראה את הרצפה שהיא משתנה מחברותיה בא ואמר לחבירו בא וראה את הרצפה הזאת שהיא משתנה מחברותיה לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו בייחוד ששם הארון גנוז: תני משום ר' הושעיא הקיש עליה בקורנס ויצאת אש ושרפתו.
ועל פי זה אפשר דברייתא זו היא גם כן ההמשך על דברי רב נחמן בפתיחת הסוגיא שאמר - תנא וחכמים אומרים ארון בלשכת העצים היה גנוז.
אלא שצריך להבין האם רב נחמן בר יצחק שאמר אף אנן נמי תנינא, והביא את המשנה מעשה וכו' כיוון לומר ראיה גם כן שארון היה גנוז בלשכת העצים וכפי המשך ההסבר בגמרא הנשמע מכך שמעשה שבמשנה והמעשה שבברייתא הם סיפור אחד (וראה ביפה עיניים שהעיר על כך שמשמע שהורכב המעשה של הברייתא והמשנה לאחד, ובירושלמי נראה יותר ברור שמדובר בשני מעשיות), או אפשר שרב נחמן בר יצחק חלק על רב נחמן על המקום שהארון גנוז בלישכת דיר העצים שזה רק לפי חכמים והביא ראיה שאמנם מסכים שהארון נגנז ולא ניטל לבבל כפי המחלוקת בריש סוגייתן, והראיה היא מהמשנה שהמעשה איתא בלשון סתום בלי לדעת היכן היה הריצפה הייתה משונה.
ויסוד גדול יש להניח שהן הן הדברים, כי אם רנב"י מסכים לדעת ר"נ מדוע הביא ראיה מסוף המשנה (כפי שזה נמצא בירושלמי כמשנה אחת) ולא הביא מתחילת המשנה ששם כתוב מפורש מסורת שהארון נגנז בלישכת דיר העצים.
וזה לשון המשנה - שלשה עשר שופרות שלשה עשר שולחנות שלש עשרה השתחוויות היו במקדש של בית ר''ג ושל בית רבי חנניה סגן הכהנים היו משתחוים בארבע עשרה והיכן היתה יתירה כנגד דיר העצים שכן מסורת בידן מאבותיהן ששם הארון נגנז מעשה בכהן א' שהיה מתעסק וראה את הרצפה שהיא משונה מחברותיה בא ואמר לחבירו לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו בייחוד ששם הארון גנוז:
אלא דאפשר לומר שמעשה זו הובא כמעשה לסתור או כמעשה סתם כפי שזה מחולק בנוסח המשניות שלנו לשני משניות, וההוכחה ממעשה זו שלא קיבלו המסורה של בתי ר"ג ורבי חנניה סגן הכהנים, כי רק הם השתחוו שם, אבל שאר הכהנים והעם לא היו משתחווים כי היה מסורת אחרת של סיפור שהארון נגנז בבית המקדש בלי ציון מקום.
והנה המהרש"א כתב שיש כאן שלוש שיטות בענין הארון, שניטל ועלה לבבל, שנגנז במקומו בבית קדשי הקדשים, והשיטה השלישית שנגנז אבל לא בקודש הקדשים, אלא בלישכת העצים, ולכאורה בכל אופן יש ראיה שנגנז ולא ניטל כי מעשים אלו הן אם נאמר שהיה בלישכת העצים או טיול במקום מסויים, בוודאי אינו בקדש הקדשים שאי אפשר להיכנס לשם סתם.

ואמנם אחר הבאת רבי נחמן בר יצחק את המשנה, הגמרא המשיכה ושאלה לפי רב נחמן והשיטה שנגנז בלישכת דיר העצים איך אפשר לומר שהיה המעשה במשנה, מאי הוי עביד, ועל זה ענתה הגמרא אוקימתא חדשה של התעסקות בקרדומו בעבודת ההתלאה של העצים, כדי להשוות בין המעשה שבמשנה למעשה בברייתא, והיות וצריך להסביר מדוע הגיע לו מיתה ועל זה שרצה לגלות, דחקו לומר בתוספות ישנים שהתעסק דרך שחוק, ויש אף שפירשו שלא מת וזה הוא מה שר' הושעיא תני בירושלמי הקיש עליה בקורנוס ויצאה אש ושרפתו - לקורנוס, אבל הכהן לא נשרף.

אחר כל זאת יש לנו לחזור לשיטת רש"י בסיפור בספירת אותיות כספיר מאירות המגלה לנו את הנסתר במעשה זה ויואר מהלך הגמרא באופן חדש,

ובראשית הדברים נציגה נא מדברי רש"י במקום היחיד הנוסף בש"ס המופיע אותיות טיול ובו גם נקבצו במקום אחד התיבות ריצפה עסק טיול שחוק, והוא פלא מופלא במסכתינו דף י"ט ע"ב,

אומרת המשנה: בקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדא ואומרים לו אישי כ''ג עמוד והפג אחת על הרצפה ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה,

וברש"י - אצבע צרדא. מפרש בגמ':והפג. טייל להפיג שינה מעיניך עמוד והפג אחת שחוק לנו פעם אחת על הרצפה להפיג שינתך ובגמרא מפרש מאי היא:ומעסיקין אותו. בהפיגותם ובטיוליהם שלא יישן עד שמגיע זמן שחיטת תמיד של שחרית שהוא בהאיר המזרח:

על פי זה הדברים ברורים ומחוורים, רב נחמן הביא הברייתא שחכמים אומרים שהארון נגנז בלישכת דיר העצים, רב נחמן בר יצחק חלק עליו והביא המשנה שהמעשה הוא כפי הנראה מרש"י, על כהן גדול אחד שהיה מתעסק שפרחי כהונה היו מעסיקים אותו בטיול ושחוק, ורש"י מפנה לגמרא מה הוא אותו שחוק על אחת, ובגמרא איתא ואומרים לו אישי כ''ג הפג אחת על הרצפה וכו': אמר רב יצחק על חדת מאי היא אמרי ליה אחוי קידה, ומסביר רש"י על חדת דרך חידוש הראה לנו: אחוי קידה. נועץ גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה ועומד כך מפורש במס' סוכה (דף נג.):, ובדרך זו מובן ביותר "שראה" שהרצפה משונה וטבלא אחת גבוהה יותר, כי עיניו היו סמוכים לרצפה ממש, ורצה לבוא לספר לחבריו לאחר עבודת יום הכיפורים, ולא הספיק לגמור הדבר שלא גמר עבודת היות שמת כפי רוב הכהנים בימי בית שני, וידעו ביחוד וכו', ואפשר שזה גם לא סותר את הנאמר ארון במקומו נגנז על ידי יאשיהו וכפי שפוסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה - פרק רביעי א אֶבֶן הָיְתָה בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁעָלֶיהָ הָיָה הָאָרוֹן מֻנָּח. וּלְפָנָיו צִנְצֶנֶת הַמָּן וּמַטֵּה אַהֲרֹן. וּבְעֵת שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת וְיָדַע שֶׁסּוֹפוֹ לֵחָרֵב בָּנָה בּוֹ מָקוֹם לִגְנֹז בּוֹ הָאָרוֹן לְמַטָּה בְּמַטְמוֹנִיּוֹת עֲמֻקוֹת וַעֲקַלְקַלּוֹת וְיֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ צִוָּה וּגְנָזוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לה-ג) 'וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה' תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם' וְגוֹ'. וְנִגְנַז עִמּוֹ מַטֵּה אַהֲרֹן וְהַצִּנְצֶנֶת וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְכָל אֵלּוּ לֹא חָזְרוּ בְּבַיִת שֵׁנִי. ואת ההכנה למקום גניזתו עשה שלמה המלך כפי שקיבל מנבואה מאביו על תכניות ביהמ"ק וזה היה מתחת לקודש הקדשים אבל הכניסה למקום היה מאיזה מקום נסתר בעזרה, ויעויין בספר חידושים וביאורים בהלכות בית הבחירה (חלק א' סימן י' וחלק ב' שיחה י"א) לאדמו"ר הרמ"מ שניאורסון זצוק"ל מליובאוויטש איך שמסביר בטטו"ד את שורש ויסוד הדברים בפסיקת הרמב"ם שנגנז אף שיש מחלוקת בגמרא, ולכאורה אפשר להוסיף שהוכיח את שיטתו מסתם משנה שרבינו הקדוש סתם המעשה על גניזת הארון, ומסביר את עניין  החורבן כחלק עיקרי בבנין דהוי סתירה על מנת לבנות, ואף כל מה שנקרא בבית שני בית המקדש הוא בגלל שהארון בפועל היה גנוז ונמצא שם.

ובדרך רמז אפשר לקשור טיול ושחוק, לטיול ושחוק שבשלהי מסכת מכות - שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו {במדבר א-נא} והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק דכתיב {ישעיה ח-ב} ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב {מיכה ג-יב} לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'] בזכריה כתיב {זכריה ח-ד} עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.

רבי עקיבא הראויה לינתן תורה על ידו והוא גילה רזי אורייתא, בעת הטיול במקום הסמוך למקום קדש הקדשים, שחק ר"ע כשראה השועל יוצא כנראה ממחילות עקלקלות הנמשכת מקודש הקדשים וראה והרגיש את הארון - ארון הברית, ועל כן שחק שראה שאין חורבן באמת, שהרי הארון והתורה הנמצאת בו שם הם, והוא עיקרו של בית, וכל החורבן הנראה לעין הוא רק הכנה לבנין,

יה"ר שנזכה לגאולה הקרובה והתגלות בנין ביהמ"ק אמן.