הטבח דורש תשלום: על מה לא מוחלים למנהיג?
יומא פו ע"א
אורלי גולדקלנג, מקור ראשון
במשנה מפורסמת שעוסקת בכפרה ביום הכיפורים אנו פוגשים תרחיש שמבהיר את העיקרון שעומד בבסיס דברי חז"ל
המשנה המפורסמת בפרק החותם את מסכת יומא קובעת כי "עבירות שבין אדם למקום – יום הכיפורים מכפר; עבירות שבין אדם לחברו – אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו".
הגמרא מביאה את שיטתו של רבי אלעזר בן עזריה שחילק את דרכי הכפרה והחזרה בתשובה לשלושה אופנים, כשהדרך הרביעית מצטרפת לכל אחד מהם:
עבר על מצוות עשה וחזר עליה בתשובה – אינו זז משם עד שמוחלים לו משמיים. כלומר, נמחל לו מיד (למעט מצוות עשה של פסח וברית מילה), ובכל מקרה גם אם לא חזר בתשובה, הייסורים של יום הכיפורים מכפרים.
עבר על מצוות לא תעשה וחזר בתשובה – תהליך התשובה שלו מעכב את הפורענות שמגיעה לו בגין העבירה, ויום הכיפורים מכפר.
עבר על עבירות שעונשן כרת או אחת מארבע מיתות בית דין ועשה תשובה – תשובתו ועינוי ביום הכיפורים מעכבים לו את הפורענות המגיעה לו.
אלו שלושת האופנים שבהם עובדת התשובה, אל כל אחד מהם, כאמור, מצטרף החלק הרביעי שקובע: בכל המקרים הללו ייסורים ממרקים את החטא – כלומר מנקים אותו.
אלא שכאן מגיעה ההסתייגות: "אבל מי שיש חילול השם בידו – אין לו כוח בתשובה לתלות, ולא ביום כיפורים לכפר, ולא בייסורים למרק; אלא כול תולין ומיתה ממרקת". כלומר, לחילול השם כמעט שאין מחילה. חזרה בתשובה לא יכולה לעכב את הפורענות, יום הכיפורים לא מכפר, והייסורים לא ממרקים את העוון. כולם יחד – התשובה, העינוי ביום הכיפורים והייסורים – רק מעכבים את הפורענות, כשהמוות לבדו מכפר על החטא.
כשהגמרא מבקשת להבהיר מהו אותו חילול השם, אומר רב: למשל במקרה שלי, חילול השם הוא כשאני לוקח בשר מהטבח (השוחט בבית המטבחיים), ואינני משלם לו מיד, שכן הטבח יחשוב שאני גזלן וילמד ממני לזלזל באיסור גזל. אביי מבהיר כי הדברים נכונים רק במקומות שבהם מקובל לשלם במקום, אולם במקום שבו משלמים בהקפה – אין זה חילול השם לעכב את התשלום, משום שמנהגו של הטבח לעבור בין התושבים ולגבות את חובם.
רב מבהיר בדבריו כי מנהגו של אדם שאחרים נוהרים אחריו כל כך חשוב וקריטי עד שאין לו כפרה, על אף שלא חטא באמת ובוודאי התכוון לשלם לטבח. אך עצם העובדה שגרם לאחרים לחשוב שהוא מזלזל בדיני תורה – זה לבדו חטא חמור יותר מחטאים שיש בהם מיתה בידי שמיים או אחת ממיתות בית דין, לא פחות. מפני שאנשים יאמרו לעצמם: אם אדם כמו רב מזלזל בזה ואינו נזהר בגזל, ודאי שאני יכול להרשות לעצמי לגזול גם.
לצד הפרשנות הזו ניתן למצוא בדוגמה שהביא רב רובד נוסף, שמתכתב עם הרעיון שבבסיס המשנה: מצוות שבין אדם למקום – יום הכיפורים מכפר. כמו טבח שמוכר את מרכולתו בהקפה, וביום הכיפורים האדם נדרש לשלם. אם חזר בתשובה – נמחל לו, ואם לא – ייסורים ממרקים ובמקרים הקשים שבחטאים, המוות מכפר.
אולם במצוות שבין אדם לחברו, אין תשלום בהקפה. כאן דומה הדבר לטבח שרגיל לגבות את עלות הבשר במקום. בין אדם לחברו החטא הוא ישיר, מידי ואישי. ואפילו מירוק עוונות בייסורים אין בהם די אלא הנפגע צריך למחול לפוגע. הפוגע צריך לטרוח בזה ולהתאמץ שיסלחו לו. ואם חלילה אנשים בעלי שיעור קומה, כאלה שאחרים מביטים בהם ולומדים מהם, באים לכדי זלזול במצוות שבין אדם לחברו, הרי שחילול השם בזה הוא ללא כפרה. משום ברגע שגדולי האומה ותלמידי חכמים אינם זהירים בכבוד חבריהם, האדם הפשוט רואה בזה מצוות שאין צורך להקפיד עליהן ובא לזלזל בהן ולבזות את זולתו. ואין יום הכיפורים מכפר.
