ענייני אכילת ילדים ביום הכפורים

הרב דב קדרון

יומא פב ע"א

ב"בירור הלכה" נדון הנושא של חינוך ילדים קטנים לצום ביום הכפורים. להלכה נפסק שמתחילים לחנך ילדים מגיל תשע, בין בנים ובין בנות, לשעות, כלומר שמאחרים את זמן אכילתם יותר מהרגיל.

מדברי רש"י משמע שאם ילד רוצה מותר לו להתענות אף לפני הגיל של חינוך לשעות, אולם הרמב"ם והשולחן ערוך כותבים שצריך למנוע מהם להתענות כדי שלא יבואו לידי סכנה, ובעל ארחות חיים ורבנו מנוח אף כותבים שמי שמענה את הילדים לפני הגיל שקבעו חכמים הרי זה שופך דמים וראוי למחות ולהזהיר שלא יענו אותם.

מחלוקת נוספת יש בין רבותינו האחרונים, האם מותר לתת לילד לאכול ביום כפור בזמן שהילד לא צריך את האוכל. המגן אברהם (תרטז, סק"ב) והמנחת חינוך (מצווה שיג) סבורים שכשם שאסור להאכיל לילד קטן אוכל לא כשר כך אסור להאכיל אותו בידיים ביום הכפורים בזמן שהקטן אינו צריך לאכול וחי בטוב בלי האוכל שניתן לו, כי פעולת האכילה אסורה ביום זה, ולכן אסור לגרום לילד לעבור על כך.

לעומת זאת החלקת יואב כתב שמכיוון שמטרת העינוי ביום הכפורים היא כדי לכפר על העבירות, כמו שכתוב (ויקרא טז, כט – ל): "תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם...כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם", ומכיוון שקטנים אינם צריכים כפרה, אין להם חיוב כלל להתענות, לכן אין איסור לתת להם אוכל בידיים ביום הכפורים אף בשעה שאינם צריכים את אותו אוכל.