חילול ה' וקידוש ה' / רפי זברגר

יומא פו ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בדף הקודם על אופני כפרה על ידי תשובה ויום הכיפורים:
תשובה מכפרת על עבירות קלות, על עשה ועל לא תעשה, ועל החמורות הוא תולה עד שיבא יום הכפורים ויכפר.
על מצוות עשה שאין בהם כרת, או על מצוות לא תעשה שעל רובן מתחייבים מלקות - תשובה לבדה מכפרת. על מצוות שיש בה עונש כרת או מיתה תשובה תולה ומעכבת את העונש, ויום כיפורים (או מיתה) מכפרים לגמרי.
 

הנושא

הגמרא מצטטת ברייתא שבה אנו לומדים חלוקה שונה מזו של המשנה לגבי אופני הכפרה התלויים בסוג העבירה:
שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר: שלשה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד.
ישנם ארבעה פסוקים בתנ''ך המלמדים אותנו כי על חלוקה של ארבע רמות עבירה, ושבכל אחת מהן ישנה כפרה שונה:
• עבר על עשה ושב - אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר (ירמיהו ג', כ''ב): שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ:
על מצוות עשה (שאין בה כרת) תשובה לבדה מכפרת.
• עבר על לא תעשה ועשה תשובה - תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר שנאמר (ויקרא ט''ז, ל'): כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ:
בניגוד למשנתנו, שם למדנו כי על לאווין תשובה לבדה מכפרת, הרי שהברייתא קובעת כי תשובה רק תולה ומעכבת את העונש בעבירות אלו, ותהליך הכפרה מסתיים רק ביום כיפור.
• עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה - תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין, שנאמר (תהילים פ''ט, ל''ג): וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם:
גם דעת הברייתא בשלב שלישי חולקת על משנתנו, וסוברת עבירות שיש בהם עונש כרת ומיתת בית דין אינן מתכפרות ביום כיפור ותשובה בלבד, אלא תולין ומעכבים ענישה עד קבלת יסורים אשר ''ממרקין (מנקים)" את החוטא ומסיימים את שלב הכפרה.
• אבל מי שיש חילול השם בידו - אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק. אלא כולן תולין, ומיתה ממרקת, שנאמר (ישעיהו כ''ב, י''ב): וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן אָמַר אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת:
כאן אנו למדים סוג עבירות חדש שלא צוין במשנה ''חילול ה'''. על עבירות מסוג זה גם היסורים אינם אלא תולין ורק מיתתו של מחלל ה' מסיימת את שלב הכפרה.
בהמשך, הגמרא מנסה להגדיר מהו חילול ה', דרך דוגמאות של חכמים, נצטט את רובן:
אמר רב: כגון אנא. אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר.
רב אמר כי אם הוא יקנה בשר משוחט, ולא ישלם לו מיד – אנשים עלולים לחשוב שהוא לקח בלא לשלם. וזאת למרות שיש אפשרות לקנות בהקפה, אך דרגתו ומעלתו של רב לא מאפשרים לו לעשות זאת, מחשש רינון של אנשים .
אביי מסייג הגדרה זו ואומר: לא שנו אלא באתרא דלא תבעי, אבל באתרא דתבעי - לית לן בה.
אם מדובר במקום שבו מוכרי הבשר (או דברים אחרים) באים לקונה לאחר זמן וגובים את חובם, הרי שבמקרים אלו אין חשש, גם אם אדם גדול כמו רב יקנה בלא לשלם, שהרי כולם מכירים את מנהג המקום.
אביי כדשקיל בישרא מתרי שותפי יהיב זוזא להאי וזוזא להאי, והדר מקרב להו גבי הדדי, ועביד חושבנא.
אביי מעיד על עצמו כי כאשר קנה בשר (או דבר אחר) משני שותפים, הרי שילם לכל אחד מהם את מחיר המוצר, ובסופו של דבר התחשבן אתם על המחיר. כאן אנו רואים, שאפילו אדם פרטי, שהוא שותף עם חברו לעסק, ועלול לחשוב שהקונה לא שילם (למרות שיש סיכוי סביר ששילם לשותף), גם במקרה זה, יש לעשות כל דבר (ואפילו לשלם תשלום כפול על המוצר), אך ורק כדי שהשותף לא יחשוב לזמן מסוים כי הקונה, שהוא אדם חשוב ורב גדול, לא שילם על המוצר שקנה מהם.
רבי יוחנן אמר: כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין.
רבי יוחנן שהיה נחלש מידי פעם ולכן פסק מלימודו והוריד את תפילין מראשו, גם במקרים כאלו צריך להיזהר שאנשים אחרים לא יראו אותו ועל ידי פעולה זו יגרום להם לחשוב כי ניתן להיבטל מתלמוד תורה.
זו מדרגה נוספת המלמדת כי מעשיו של אדם גדול כמו רבי יוחנן, מתפרשים על ידי אחרים בפירושים שונים, ועליו להישמר ולהיזהר מלעשות אפילו מעשים מותרים, רק כדי שלא להגיע לפרשנויות ומחשבות לא טובות עליו, אשר עלולות להשפיע על מעשיהן של אותם אנשים.
יצחק דבי רבי ינאי אמר: כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו.
יצחק מבית מדרשו של רבי ינאי מוסיף עוד נדבך וקובע שאם יש שמועה על רב, הגם שהיא אינה נכונה, ומקורה בהוצאת דיבה ושם רע, הרי שהיא מהווה חילול ה'. כלומר, צריך מאוד להיזהר מלעשות מעשים מסוימים, שיכולים לגרום לאנשים לחשוב ולפרשן אותם באופן לא חיובי.
אביי אמר: כדתניא, וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (דברים ו', ה'): - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר (יחזקאל ל''ו, כ'): וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ:
אביי מסכם ואומר כי אם אנשים משבחים ומהללים את מעשיו של האדם שומר תורה ומצוות, ומשבחים את פועלו (דיבורו בנחת, משאו ומתנו בנחת, משמש תלמידי חכמים) ואף מקשרים אותו לגדולתו בתורה ובמצוות הרי זה קידוש ה' גדול. ולחילופין – אם אנשים מרננים על מעשי אדם גדול, ומזלזלים בדרכיו (אין דיבורו בנחת, אין משאו ומתנו באמונה) הרי שזהו חילול ה' גדול.
 

מהו המסר

ששנזכה שיאמרו עלינו: אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה, ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, ובכך נקדש את ה' הגדול.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]