מה גורם להתפעלות הנפש?
הרב דב קדרון
יומא פז ע"א
כאשר רב היה רואה את האנשים הרבים שהלכו אחריו, היה אומר לעצמו, כדי לא להתגאות, את הפסוקים (איוב כ, ו – ז): "אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ. כְּגֶלֲלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ".
רבי יצחק בלאזר זצ"ל (שערי אור, מובא בלקט ביאורי אגדות), תלמידו של ר' ישראל מסלנט, אמר בשמו שמכאן ראיה שחכמי התלמוד היו חוזרים לעצמם על פסוקים כדי להפנים את יראת ה' והבלי העולם הזה, וזהו היסוד של לימוד המוסר, לשנן בפה את דברי הכתובים או מאמרי חז"ל בענייני יראה ומוסר.
אמנם, הוא הוסיף, שלאמוראים הקדושים היה מספיק אפילו להזכיר בפיהם פעם אחת איזה פסוק שמתאר את הבל העולם הזה, ומיד התפעלה מכך נפשם עד שלא היה חשש שתזוח דעתם. אבל לנו הקטנים נחוץ לחזור כמה וכמה פעמים על פסוקים כאלה עד שיעשה רושם קטן בלבבנו.
ייתכן שהמשך חכמה חולק על כך, שכן הוא מבאר (שמות יב,כא) שיש הבדל בין מי שרוצה להשתנות לטובה בדעות ובעניינים שכליים, שצריך לחשוב ולהתחכם בטענות שונות, לבין אדם הרוצה לשנות את תכונותיו ושאיפותיו הגשמיות לטובה שצריך לחזור הרבה פעמים על אותו עניין כדי להטמיע אותו בנפשו, כי השינוי הגשמי בא רק בעקבות העקשנות וההתמדה, כמו שמאלפים ומרגילים בעלי חיים בחזרה שוב ושוב על אותו עניין. לפי זה, הצורך לחזור על הפסוקים כמה פעמים הינו חלק מהטבע האנושי הגשמי והיה קיים גם בזמן האמוראים, וייתכן שרב היה אומר פסוקים אלו גם בהזדמנויות אחרות.
