מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

האם מחסן קטן חייב במזוזה?

הרב צבי שפיץ

סוכה ג ע"ב

שאלה

א. בבניין משותף ישנו שטח קטן בגודל של שלוש מ"ר הנמצא בין שני שכנים ורק להם יש גישה אליו. בהסכמת שאר השכנים בבניין, משתמשים שני השכנים בשטח זה כדי לאחסן בו את חפציהם. כעת מבקש אחד השכנים לחלק במחיצה דקה את השטח, כדי שלכל שכן יהיה שטח פרטי קטן לאחסון. אולם השכן השני טוען, שהשטח כבר קטן מלכתחילה, ואם יחלקו אותו – יקבל כל אחד שטח קטן ביותר. מי צודק?

ב. אם השכן השני יסכים לחלוקת השטח, במידה ויעשה בכניסה למחסן שתי מזוזות ומשקוף, האם יצטרך לקבוע מזוזה בפתחו?

תשובה

א. השכן רשאי לחלק במחיצה דקה את שטח המחסן, למרות שלכל אחד מהם יישאר שטח של פחות מארבע אמות מרובעות. (1)

ב. למרות השטח הקטן, צריך לקבוע שם מזוזה. אולם מכיוון שנחלקו בזה הפוסקים, יקבע שם את המזוזה ללא ברכה. (2)
 

מקורות:
(1) הגמ' במסכת סוכה (ג:) מביאה את המשנה בב"ב (יא.) ששותף בחצר משותפת יכול לכוף את שותפו לחלק אותה לשני חלקים שווים, בתנאי שלאחר החלוקה יישאר לכל אחד מהם שטח של ארבע אמות מרובעות, שהם, לפחות שני מטרים מרובעים [ולחזו"א – קצת יותר]. מאחר ושטח קרקע בגודל הזה עדיין נקרא חצר ויש לו חשיבות עצמית. משא"כ פחות מהשטח הזה – אין לשטח שנשאר לכל אחד חשיבות עצמית, ואינו רשאי להפקיע משותפו דבר שהיה לו. וכך נפסק להלכה בשו"ע חו"מ (סי' קעב, ח).
אמנם הרמ"א בדרכי משה על הטור חו"מ (סי' קעא ס"ק ב) כתב בשם תשובת מהר"ם מרוטנבורג, שחדר שנועד לאחסון חפצים – יש בו כדי חלוקה, אפילו אם כל אחד מהשותפים יקבל שטח של פחות מארבע אמות מרובעות, מכיוון שהשטח עדיין נקרא מחסן ואפשר להניח בו חפצים שונים. ואפי' שאינו ראוי למגורים ולשימושים אחרים, אבל מאחר ולצורך היעוד של אחסון חפצים שם – הוא עדיין משמש את בעליו, לכן נחשב שנשאר עליו השם "מחסן" גם בשטחו הקטן. וזה מקור ההכרעה בנידון דנן.
(2)כתב הפתחי תשובה יו"ד הל' מזוזה (סי' רפו ס"ק יא) בשם החמודי דניאל, שאע"פ שמבואר בגמ' בסוכה (ג.) שרק חדר שיש בו ארבע אמות חייב במזוזה, והטעם כי פחות מכך אינו ראוי למגורים ואינו נקרא בית או דירה, אולם לגבי מחסן, מאחר והוא נועד להניח חפצים, לפיכך חל עליו שם מחסן אפילו אם הוא קטן ואין בו ארבע אמות. ולכן, ע"פ החמודי דניאל, יש לקבוע מזוזה במחסן קטן עם ברכה וע"ש. וכדבריו הכריע גם הרש"ש במסכת סוכה (ג: בד"ה מ"ט בורגנין וכו'), וכן בספר זכור לאברהם (ח"ג יו"ד אות מ, סי' קכה) והביא שם עוד פוסקים שנקטו כך וע"ש. אמנם בשו"ת שלמת חיים (יו"ד סי' קה), ובספר קנאת סופרים לגאון ר' שלמה קלוגר זצ"ל, חולקים על החמודי דניאל ופוטרים מחסן קטן שאין בו ד' אמות ממזוזה. ועיין בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קנד) ובשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' רפז), שלפי דבריהם יקבע שם מזוזה בלא ברכה. ולכן מחמת הספק, יקבע שם מזוזה ללא ברכה.
ונראה להוסיף, שלא קשה על הפוסקים שפטרו ממזוזה מתשו' מהר"ם מרוטנבורג שהובא במקור 1, כי לטענתם רק בדיני ממונות – מכיוון שהדבר תלוי בדעת בני אדם, כמבואר בגמ' ב"ב (יא.) – כתב מהר"ם מרוטנבורג שכשבני אדם אומרים מחסן, כוונתם לשטח שאפשר לאחסן בו חפצים, ולא משנה גודלו, שכן שטח קטן נקרא מחסן קטן, ושטח גדול נקרא מחסן גדול. משא"כ לגבי מזוזה, שהדבר תלוי באילו אופנים ציוותה התורה להניח מזוזה, ובתורה כתוב שחיוב מזוזה קיים רק בבית, שנאמר "וכתבתם על מזוזות ביתך". וקבעו חז"ל, ששטח הפחות מארבע אמות אינו ראוי למגורים ולכן אינו נקרא בית. וא"כ מהיכן נוצר החיוב לחייב במזוזה שטח שאינו ראוי להיות בית, והוא עומד בפני עצמו, ואינו משמש ככניסה לבית כמו בית שער שמשמש כהיכי תמצי לכניסה לבית שחייב במזוזה? אמנם ע"ש בחמודי דניאל ובפוסקים שסוברים כמותו, שיש להם הסבר לשיטתם. אבל עכ"פ רצינו רק לבאר שלא קשה מתשו' מהר"ם מרוטנבורג על שיטת החולקים על החמודי דניאל.