אי אפשר להנדס תורת חיים בתנאי מעבדה
סוכה ד ע"א
אורלי גולדקלנג, מקור ראשון
דיון בכשרותן של סוכות בגדלים שונים מזכיר לנו שגם בחוקי בין אדם לחברו, יש ערך שגובר על קביעה אוניברסלית יבשה
מסכת סוכה פותחת בכלל יסוד בסיסי: סוכה כשרה יכולה להתנשא עד לגובה של עשרים אמה (קצת יותר מתשעה מטרים), ואסור לה להיות נמוכה מעשרה טפחים (פחות ממטר).
הגמרא שלנו דנה בסוכה שגובהה עולה על עשרים אמה – גובה פסול, כאמור – שעלי הסכך שלה יורדים אליה פנימה ומקטינים בזה את גובהה לגובה כשר. הגמרא קובעת כי אם בשטח העלים הללו צלתה מרובה מחמתה (כלומר יש יותר צל משמש בסוכה), הסוכה הופכת כשרה בזכות עלים אלו; אם יש יותר שמש מצל – הסוכה עדיין פסולה ועלים אלו אינם נספרים כמי שמקטינים את גובה הסוכה.
מה קורה בסוכה נמוכה מעשרה טפחים – המינימום הדרוש לכשרותה – כשהעלים של ענפי הסכך יורדים לתוכה וממילא מנמיכים אותה? אביי מסיק על סמך הסוגיה הקודמת כי במקרה כזה אם יש יותר צל משמש – הסוכה נפסלת, שכן העלים השפיעו עליה והקטינו אותה מדי; אך אם יש יותר שמש מצל – משמע שהעלים לא השפיעו והסוכה נשארת כשרה. לשיטתו, אם כמות הצל רבה מהשמש – עלי הסכך שירדו לתוכה משנים את הסטטוס של הסוכה.
ההיגיון שעומד מאחורי הדברים הוא ברור: אם הפרמטר הקובע לגבי גובה הסוכה נוגע לאור וצל, הרי שבשני המקרים "צלתה מרובה מחמתה" משנה לכאורה את גובה הסוכה, ואם "חמתה מרובה מצלתה" אין שינוי בסטטוס הסוכה.
אלא שרבא דוחה את ההיסק הזה וקובע: בסוכה כה קטנה, הסוכה הופכת פסולה גם במקרה שיש יותר שמש מצל במקום שבו מצויים העלים. לא משום שהסוכה התקטנה לפי דין, אלא פשוט משום שהתנאים החדשים והמציקים הפכו אותה ל"דירה סרוחה" – דירה שאינה ראויה למגורי אדם.
הגמרא שלפנינו מביאה למעשה שתי גישות אפשריות בהלכה: האחת עושה חשבון פשוט ומגיעה למסקנה מתבקשת של הלכה שנובעת מהלכה אחרת; והאחרת שמה לגמרי בצד את הדיון התיאורטי ואומרת: בואו נסתכל רגע מה יש לפנינו. בלי מדידות, בלי להשיק ממקרה אחד לאחר בכוח התבונה. רק להישיר מבט אל המציאות ולהבין שאי אפשר לקבוע הלכה רק על פי המינימום הדרוש או המקסימום המותר; אי אפשר להנדס תורת חיים בתנאי מעבדה.
וכמו בין אדם לסוכתו כך בין אדם לחברו. האיסור להשפיל ולהקטין אדם אחר לא יכול להיקבע רק על פי חוקים מדידים המוגדרים בהלכות לשון הרע. עלבון הוא דבר אינדיבידואלי, וממילא האיסור לפגוע באחר מוכרח להיות בהתאם לתחושותיו ולא על פי איזו אמת אוניברסלית מצויה. סביבה חברתית עוינת גם היא כדירה סרוחה – אינה ראויה אדם.
