בית יציב ואיתן / רפי זברגר

סוכה ח ע''ב

הקדמה

הגמרא דנה על סוכות שונות. בדף הקודם עסקנו בסוכה עם שתי דפנות, והיכן למקם את "הטפח" של הדופן השלישית.
בהמשך עסקנו בשיעור סוכה עגולה מינימלית. סוכה על פסי ביראות (ארבעה דיומדין הפונים לארבעת הרוחות) ועוד. במאמרנו נעסוק בשתי סוכות האחת בתוך השנייה.
   

הנושא

אמר רבי לוי משום רבי מאיר: שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו, הפנימית אינה סוכה, וחייבת במזוזה, והחיצונה סוכה, ופטורה מן המזוזה.
בזמנם, הקדרים היו עושים לעצמם שתי סוכות. בפנימית היו ישנים ומאחסנים את הקדרות. בחיצונית עבדו והכינו את הקדרות, וגם היו מוכרים את מרכולתם. פוסק רבי לוי בשם רבי מאיר כי הפנימית אינה יכולה לשמש כסוכה, כיוון שהיא נחשבת למקום דירה ועקב כך מתחייבת גם במזוזה. רש''י מקשה
ואף על גב דלא בעינן סוכה לשם חג, דהא כבית הלל קיימא לן, דמשכר סוכה ישנה במתניתין (ט, א)
מה אכפת לנו אם הסוכה הפנימית אינה עשויה לשם סוכה, והרי נפסקה הלכה כבית הלל (ט.) המכשיר סוכה ישנה, למרות שלא נעשתה לשם סוכה, ומדוע אצלנו הסוכה הפנימית איננה יכולה להיחשב כסוכה כשרה?
ורש''י עונה: הכא אינה סוכה, דלא מינכרא מלתא דלשם סוכה הוא דר בו, דהא כל ימות השנה דייר התם, ורוב תשמישו וסעודתו ושינתו שם.
למרות שהלכה נפסקה כבית הלל, בכל אופן צריך שיהיה ''מינכרא מילתא דלשם סוכה הוא דר בו''. כלומר, אנו צריכים לראות ולהבחין כי האדם גר בסוכה לשם קיום מצוות סוכה. ומכיוון שבסוכה הפנימית הקדר יושן רוב השנה, ועושה גם את רוב צרכיו, אין הדבר ניכר שהוא יושב בסוכות לשם מצוות סוכה.
לעומת זאת הסוכה החיצונית יכולה לשמש סוכה ולצאת ידי חובת מצווה. מסביר רש''י:
ויוצא בה ידי חובתו, ואין צריך לסותרה ולעשותה לשם חג, כבית הלל, ומשום היכירא דמצוה ליכא למיסר, דכיון דכולה שתא לאו הכא דייר, והשתא דייר בה - איכא היכירא.
למרות שהסוכה לא נעשתה לשם מצוות סוכה מותר לשבת ולצאת בה ידי חובה, כיוון שהלכה כבית הלל, כאמור.
ובסוכה זו אין את הפסול שהיה בסוכה הפנימית ''דלא מנכרא'', שהרי בסוכה החיצונית אינו גר במשך השנה, ועתה בחג סוכות הוא גר שם, לכן דווקא ניכר הדבר שיושב שם לשם מצוות סוכה.
ואמאי? תהוי חיצונה כבית שער הפנימית, ותתחייב במזוזה!
מדוע שלא נחשיב את הסוכה החיצונית כמו בית שער לבית. בית שער הינו הבית הקטן, בו שוהה שומר הבית, ונכנס ויוצא בבית זה. מקום זה אינו חייב במזוזה מן התורה, שכן אינו דירת קבע, אך חכמים חייבו לקבוע שם מזוזה. מקשה הגמרא, מדוע שלא נחייב לשים מזוזה גם בסוכה החיצונית מדרבנן, כשם שחייבו חכמים לשים בבית שער?
משום דלא קביע.
מתרצת הגמרא כי בית שער הוא בית קטן המשרת ומשמש בית קבוע ויציב שאדם גר בו כל השנה. ומכיוון שהסוכה הפנימית אינה משמשת כבית במשך כל השנה, וישנן תקופות שהקדר גר בביתו ולא בסוכה הפנימית, לכן היא ''לא כל כך חשובה'' להחשיב את הסוכה שלפניה להיות כמו בית שער שלה.
 

מהו המסר

סוכה פנימית מצד אחד נחשבת לרוב דירתו ולכן חובה לשים שם מזוזה, ולא יכולה להיחשב כסוכה (לא מנכרא), ומצד שני היא לא נחשבת לביתו הקבוע כל ימות השנה, כדי להחשיב את הסוכה שלפניה להיות בית שער שלה.
ההגדרה של בית שער ''מחייבת'' שהמקום אותו היא ''משרתת'' יהיה משהו קבוע ויציב במשך כל השנה. במילים אחרות, כדי להחשיב משהו כנלווה ומשרת משהו אחר, אותו משהו אחר חייב להיות ''רציני'', איתן, יציב וחזק.
ניישם הגדרות אלו למשל לקשרים בתוך המשפחה. היינו מאוד רוצים ומבקשים שילדינו, זרענו, וממשיכנו יהוו לפחות בתחילת דרכם ''בית שער'' לנו ההורים. ואמנם, קשרים לא מעטים של ההורים, בגיל הילדות והנערות של הילדים, מקורם ושורשם מתוך היכרות של ילדים עם חבריהם בגן ובבית הספר.
לאור לימודנו היום, נתפלל ונקווה שאמנם הבית, שילדינו מהווים עבורו בשלבים מסוימים של החיים ''בית שער'', יהיה יציב, חזק איתן ומהווה השראה וכוח לכל המשפחה כולה. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]