חציבה דו כיוונית / רפי זברגר

סוכה יח ע''א

הקדמה

למדנו בדף הקודם על מחלוקת בין רבה לתלמידי רב לגבי שיעור סכך פסול באמצע הסכך. היו בגמרא שתי לשונות למחלוקת זו, אחת נלמדה בסורא והשניה בנהרדעא, נלמד את הלשון השניה שנפסקה להלכה:
בסורא אמרי להא שמעתא בהאי לישנא. בנהרדעא מתנו, אמר רב יהודה אמר שמואל: סכך פסול, באמצע - פוסל בארבעה, מן הצד - פוסל בארבע אמות. ורב אמר: בין מן הצד בין באמצע בארבע אמות.
לפי כולם סכך פסול בצד הסמוך לדפנות פוסל רק בארבע אמות (נידון משום דופן עקומה), המחלוקת היא לגבי סכך פסול באמצע. לשמואל פוסל בארבעה טפחים, ולרב פוסל רק בארבע אמות.
 

הנושא

בשלהי הדף הקודם, ובתחילת הדף שלנו, מנסה הגמרא להוכיח מברייתא שהכרנו לעיל (י''ד:) את שיטתו של רב:
תא שמע: סככה בנסרין של ארז שיש בהן ארבעה - דברי הכל פסולה. אין בהן ארבעה, רבי מאיר פוסל, ורבי יהודה מכשיר. ומודה רבי מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר, שמניח פסל ביניהם וכשרה.
נסר של ארז ברוחב ארבעה טפחים פוסל לדעת כולם. כשאין ברוחב ארבעה טפחים באנו למחלוקת תנאים: רבי מאיר פסל (כאשר הנסר גדול משלשה טפחים) ורבי יהודה הכשיר. מסיימת הברייתא כי רבי מאיר מכשיר במקרה והסכך עשוי מנסרים שיש ביניהם רווח באותו רוחב של הנסר (בין שהנסר קטן מארבעה טפחים, ובין שהנסר רחב ארבעה טפחים), והוא מסכך ברווחים הללו בסכך כשר (משמעות פסל בברייתא סכך כשר -ד פסולת של הגורן והיקב).
ומכאן דנה הגמרא להסבר דין האחרון של הברייתא:
בשלמא למאן דאמר בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות - משום הכי כשרה. אלא למאן דאמר באמצע בארבעה, אמאי כשרה?
אפשר להבין דין זה (נסרים ורווחים כמלוא הנסר) רק לשיטת רב המכשירה סכך פסול עד ארבע אמות, שהרי רוחב הנסרים הוא ארבעה טפחים (קטן מארבע אמות), ואם נאמר שסכך פסול פוסל באמצע סוכה בארבעה טפחים, מדוע הכשיר רבי מאיר. על כרחך יש לומר שהסוכה נפסלת רק אם יש סכך פסול באמצע, ברוחב ארבע אמות כשיטת רב בלשון השניה. יש להעיר כי לא מצרפים את הנסרים הפסולים יחדיו, ומכיוון שכל נסר הוא פחות מארבע אמות, אין הסוכה פסולה.
אך לפי שמואל, המכשיר באמצע רק עד ארבעה טפחים, קשה מדוע נפסק בברייתא כי כולם מכשירים סוכה העשויה מנסרים שרוחבם ארבעה טפחים ורווחים ביניהם, הרי יש לפסול גם אם יש בין נסר לנסר כמלוא נסר.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הכא בסוכה דלא הויא אלא שמנה מצומצמות עסקינן, ויהיב נסר ופסל, ונסר ופסל, ונסר ופסל מהאי גיסא, ונסר ופסל ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי גיסא, דהוו להו שני פסלין באמצע, ואיכא הכשר סוכה באמצע.
רב הונא דוחה את ההוכחה לשיטת רב (והסתירה לדעת שמואל לכאורה) ומעמיד את הברייתא בסוכה מצומצמת של שמונה אמות בלבד, שהן ארבעים ושמונה טפחים (אמה יש ששה טפחים). הגמרא עושה חשבון: מניחים בכל אחד משני צידי הסוכה שלושה צמדים של נסר ורווח (על הרווחים מניחים סכך כשר). רוחב כל צמד כזה הוא שמונה טפחים (ארבע נסר וארבע רווח) ביחד עשרים וארבעה טפחים. עשרים וארבע טפחים בכל צד ממלאים את כל ארבעים ושמונה טפחים של הסוכה. אופן כזה של הנחת הנסרים מייצר במרכז הסוכה רווח של שמונה טפחים (כל צד מסתיים בארבעה טפחים רווח). רווח זה, המקורה בסכך כשר מהווה סוכה כשרה (שהרי סוכה מינימלית היא שבעה טפחים על שבעה טפחים). ומכיוון שיתרת הנסרים בכל צד הוא עשרים טפחים (ארבעים ושמונה טפחים פחות שמונה טפחים של שני הרווחים לחלק לשניים), הרי שהם מהווים פחות מארבע אמות (ארבע אמות הם עשרים וארבעה טפחים). במצב כזה ניתן להפעיל את הלכת ''דופן עקומה'' בכל אחד מהצדדים, ולכן הסוכה כשירה.
אוקימתא זו כאמור, מיישבת את הסתירה לשיטת שמואל.
 

מהו המסר

אוקימתא של רב הונא מציירת לנו מצב של סיכוך במקביל משני הצדדים. מניחים נסר ורווח ממזרח, ועושים במקבלי כך גם במערב. כאשר עושים כך, ''מקבלים'' באמצע שני רווחים אשר כאמור מייצרים סוכה כשרה (אם סככו אותם בסכך כשר).
פעילות שכזאת, מזכירה לנו למשל את חפירת נקבת השילוח. גם שם חפרו משני הכיוונים, מצד מערב ומצד מזרח, ולאחר זמן, שמעו שתי קבוצות החוצבים, אחת את השנייה והגבירו את קצב החציבה כדי לפגוש זו את זו. מטרת הנקבה שם הייתה להזרים מים ממעיין הגיחון לתוככי העיר העתיקה בזמני מצור שהיו בעיר. ההצלחה ההנדסית גרמה לכך שמים זרמו מכוח כבידה בלבד, בגלל הפרשי גובה בין הכניסה והיציאה של הנקבה.
''משמעות הרוחנית'' של פעולות אלו מלמדות אותנו כי לפעמים אנו "חוצבים" בצד אחד, ומצפים ל"חציבה" נוספת ומשלימה מצד שני. חציבה יכולה להיות פיזית, כמו זו שהייתה בנקבת השילוח, או בניית סכך משני עברי הסוכה, אך יכולה להיות גם השקעה רוחנית / נפשית. אם קיים פער או תהום בין שני בני אדם (העומדים בשתי קצוות) ומנסים לבצע גישור ביניהם. הרי שאם נחצוב, נתאמץ ונשפר עמדות בכל אחד מן הקצוות, יש סיכוי טוב להיפגש במקום טוב באמצע, ואז האווירה תשתפר, ותיווצר אפשרות לבניית "סוכת שלום" ראויה וטובה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]