הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

סוכה כח ע"א

תלמוד בבלי סוכה כח, א:
"תנו רבנן: שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלשים מהם ראוים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו, ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, עשרים בינונים. גדול שבכולן - יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן - רבן יוחנן בן זכאי. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים וגזרות שוות, תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול - מעשה מרכבה, דבר קטן - הויות דאביי ורבא. לקיים מה שנאמר להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא. וכי מאחר שקטן שבכולן כך, גדול שבכולן - על אחת כמה וכמה. אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל, בשעה שיושב ועוסק בתורה - כל עוף שפורח עליו מיד נשרף".

כאשר הבבלי מדבר על קטן הוא מדבר על קטן בחכמה.

לעומת זאת בירושלמי ייתכן להסביר את המושג קטן באופן שונה:

תלמוד ירושלמי נדרים ה, ו:
"שמונים זוג של תלמידים היו לו להלל הזקן גדול שבהן יונתן בן עוזיאל והקטן שבהן רבן יוחנן בן זכאי פעם אחת חלה ונכנסו כולן לבקרו עמד לו רבן יוחנן בן זכאי בחצר אמר להן היכן הוא הקטן שבכם שהוא אב לחכמה ואב לדורות אין צריך לומר הגדול שבכם אמרו לו הרי הוא בחצר אמר להן יכנס כיון שנכנס אמר להן להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא".

מכך שרבן יוחנן בן זכאי לא נדחף מסתבר לומר שקטן בירושלמי אין פירושו קטן בחכה, אלא קטן בענווה.

לדעת הירושלמי הענווה היא הבסיס לחכמה:

תלמוד ירושלמי שבת א, ג:
"א"ר יצחק בר אלעזר מה שעשת חכמה עטרה לראשה. עשת ענוה עקב לסולייסה".