תיקון עצמי / רפי זברגר

סוכה לג ע''ב

הקדמה

למדנו בסוף המשנה בדף הקודם את ההלכות הבאות בדיני הדס:
שהיו ענביו מרובות מעליו - פסול. ואם מיעטן - כשר. ואין ממעטין ביום טוב.
אם מספר הענבים של ההדס (הגדלים לפעמים בין העלים) גדול יותר מספר העלים הרי שההדס אינו כשר לנטילה. אך מותר לתלוש אותם מענף ההדס ובכך להכשירו. מסיימת המשנה בהלכה שאין למעט את הענבים ביום טוב, מפני שזהו כמו ''תיקון כלי'' האסור בשבת וביום טוב. פעולה זו מוגדרת כתיקון כלי כיוון שלפני כן ההדסים היו פסולים לנטילה, ובכך שהוא תולש את הענבים הפך אותם להדסים כשרים ובכך ''תיקן אותם''. הגמרא תדון בנושא, ובכך יעסוק מאמרנו.
 

הנושא

תנו רבנן: אין ממעטין ביום טוב, משום רבי אליעזר ברבי שמעון אמרו: ממעטין.
הדין האחרון שלמדנו במשנה כי אין למעט ביום טוב את ענבי ההדס אינו אלא לפי תנא קמא בברייתא. אך רבי אליעזר בשם אביו רבי שמעון פוסק כי מותר למעט ביום טוב. מיד מקשה על כך הגמרא:
והא קא מתקן מנא ביום טוב!
כפי שהסברנו במשנה את דעת תנא קמא, איסור תלישת הענבים מן ההדס אסורה משום ''תיקון כלי'' ונאסר ביום טוב, אם כן, כיצד התיר רבי אליעזר לעשות זאת ביום טוב?
אמר רב אשי: כגון שלקטן לאכילה, ורבי אליעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה, דאמר: דבר שאין מתכוין מותר.
רב אשי מעמיד את הברייתא במקרה ותלש (ליקט) את הענבים כיוון שהוא רצה לאכול אותם. אם כן, מלאכת תיקון הכלי נקראת ''אינו מתכוון''.
הסבר: הוא אינו התכוון לתקן את הענבים אלא רק לאוכלם, כמו לדוגמא, פעולת גרירת מטה על הקרקע שיכולה לגרום לעשיית תלם הנאסרת משום חורש. מכיוון שאדם הגורר לא מתכוון לעשות את התלם אלא רק להזיז את המטה ממקום למקום, מוגדרת פעולה זו ''אינו מתכוון'' ופטורים עליה לדעת רבי שמעון, המתיר ''אינו מתכוון''.
אוקימתא זו מייחסת גם לרבי אליעזר את ההלכה ''אינו מתכוון – מותר'', כפסק אביו רבי שמעון.
והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות!
הקושיא הבאה מובאת במספר מקומות בש''ס כאשר עוסקים בהלכת ''אינו מתכוון'', ומצטטים את פסקם של אביי ורבא בדעת רבי שמעון, המסכים לאסור אינו מתכוון אם הפעולה האסורה תתבצע בכל מקרה. הגדרה זו נקראת ''פסיק רישיה ולא ימות''. כלומר, אם חותכים את ראש בהמה בשבת, ואין החותך מתכוון שהבהמה תמות, אלא עושה זאת לצורך אחר. אין ספק שבעקבות פעולה זו תמות הבהמה, ובמקרה כזה גם רבי שמעון מודה כי אינו מתכוון כזה נאסר. (אולי לא רצה את הריגת הבהמה, אך לא היה לו ספק שאכן כך יקרה).
אם כן גם אצלנו, תלישת הענבים מן ההדס, בהכרח תביא לתיקון ההדס, כך שיהיה מותר ליטלו עם ארבעת המינים. אם כן, זהו ''פסיק רישיה'' וגם רבי שמעון אוסר במקרה זה, ולכן לכאורה תשובת רב אשי יורדת.
הכא במאי עסקינן דאית ליה הושענא אחריתי.
עונה הגמרא תשובה מעניינת, ומוסיפה עוד נתון לאוקימתא של רב אשי. לא רק שליקט את הענבים לצורך אכילה, אלא גם היו לו הדסים אחרים, ובעצם לקיטת הענבים לא הועילה לו מאומה, ולכן אינו מוגדר ''תיקון כלי'' עבורו. רק במקרה כזה פוסק רבי אליעזר כי מותר לתלוש את הענבים ביום טוב.
ההבדל בין מקרה זה לאדם החותך את ראש הבהמה כשאינו מתכוון להמיתה, לאוקימתא שלנו בתלישת ענבים ללא כוונה כשיש לו הדסים אחרים, הוא שבחיתוך ראש הבהמה התוצאה של חיתוך הראש והריגת הבהמה היא וודאית ולכן נאסרה. לעומת זאת, כאשר תולשים ענבים ומתקנים לכאורה את ההדס, אם התוצאה לא משפיעה על האדם עצמו, הרי שאין כאן תיקון עבורו, ולכן התוצאה בעצם אינה מתבצעת בפועל ולכן מותרת לדעת רבי אליעזר.
תשובה זו בעצם קובעת כי רבי אליעזר יכול לסבור גם כרבי יהודה החולק על רבי שמעון בדין ''אינו מתכוון'', שהרי אם אין פה כלל ''תיקון כלי'' כולם יסכימו (כולל רבי יהודה) שאין איסור לבצע זאת ביום טוב.
 

מהו המסר

 העיקרון באוקימתא האחרונה של הגמרא מלמד אותנו שלפעמים אנו עושים פעולה שבהגדרתה היא ''משמעות ומתקנת'' אך בפועל אינה משנה (הלכתית) מאומה. האדם תלש את הענבים מן ההדס, עשה פעולה שלכאורה מהווה תיקון להדס, אך מכיוון שהוא לא צריך את התיקון הרי שאין אנו מגדירים זאת כתיקון. 
למרות שאנשים אחרים יוכלו להשתמש בהדס זה, עבורו אין זה תיקון ולכן מותר. ההסתכלות בנושא תיקון כלי או ביצוע עבירה אחרת הינה סובייקטיבית - אדם צריך לבצע תיקון לעצמו.
בימים אלו אנו נכנסים לחודש אלול (תשפ''א) והמסר הנלמד מכאן הוא חשוב ומעניין. כמו התיקון בהדס אשר חייב להיות עבור המבצע עצמו (אחרת אינו מוגדר תיקון), כך גם תיקון שאנו מנסים לעשות בימים אלו בנושא המידות, המצוות והמעשים הטובים חייב להיות תיקון שלנו על עצמנו. לשנות מנהג. לשנות דרך לא כל כך טובה, לשנות כיוון עשייה או חשיבה וכן הלאה על זה הדרך. לא יעזור לנו אם התיקון יבוצע ויופעל על אנשים אחרים. רק תיקון עצמי נחשב לתיקון. רק תיקון המשפיע על מעשי האדם ומידותיו ייחשב כתיקון בתהליך התשובה והסליחות.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]