טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
הדס של מצוה אסור להריח בו – הדס מצוי
"ואמר רבה: הדס של מצוה אסור להריח בו, אתרוג של מצוה מותר להריח בו. מאי טעמא? הדס דלריחא קאי, כי אקצייה מריחא אקצייה, אתרוג דלאכילה קאי כי אקצייה מאכילה אקצייה. ואמר רבה: הדס במחובר מותר להריח בו, אתרוג במחובר אסור להריח בו. מאי טעמא? הדס דלהריח קאי, אי שרית ליה לא אתי למגזייה, אתרוג דלאכילה קאי, אי שרית ליה אתי למגזייה" (סוכה, לז ע"ב).
פירוש: ואמר רבה: הדס של מצוה אסור להריח בו, אתרוג של מצוה מותר להריח בו. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? הדס דלריחא קאי [שעיקרו לריח בלבד עומד]. כי אקצייה [כאשר הקצה אותו] למצוה מריחא אקצייה [מהרחה הקצה אותו], שאין להשתמש בו עוד כדרכו אלא למצוה בלבד. ואילו אתרוג שמעיקרו לאכילה קאי [הוא עומד] כי אקצייה [כאשר הקצה אותו] למצוה מאכילה אקצייה [הקצה אותו] ולכן מותר להריח בו, שודאי לא התכוון גם להנאה צדדית זו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: הדס מצוי שם באנגלית: Common Myrtle שם מדעי: Myrtus communis
שם נרדף במקורות: עץ עבות, הדסה, אסא שמות בשפות אחרות: ערבית - ריחאן
נושא מרכזי: ההדס כעץ בושם
לריכוז המאמרים שנכתבו על ההדס המצוי הקש/י כאן.
בסוגיות רבות בספרות חז"ל אנו לומדים על השימוש בהדס למטרות בישום. ייחודה של סוגייתנו הוא בכך שאנו מוצאים בה שההדס היה מיועד לצורך זה או לפחות זה היה שימושו העיקרי. מפרש כאן רש"י: "מריחא - שהוא דרך הנאתו, אקציה". על ריחו הטוב של ההדס ועל ייחודו בהשוואה לבשמים אחרים אנו לומדים בסוגיה בברכות (מג ע"א-ע"ב): "אמר רב חסדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי: כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים, חוץ ממושק שמן חיה הוא, שמברכין עליו בורא מיני בשמים. מיתיבי: אין מברכין בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית רבי, ועל אפרסמון של בית קיסר, ועל ההדס שבכל מקום? תיובתא ... תנו רבנן: הביאו לפניו שמן והדס, בית שמאי אומרים: מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס; ובית הלל אומרים: מברך על ההדס ואחר כך מברך על השמן. אמר רבן גמליאל: אני אכריע. שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו, הדס לריחו זכינו, לסיכתו לא זכינו. אמר רבי יוחנן: הלכה כדברי המכריע". מפרש רש"י: "ועל ההדס שבכל מקום - והוא הדין לכל הדומה להם, שהעץ עצמו מריח בלא שרפה אלא דהדס שכיח, ודברו חכמים בהווה בכל מקום, ומוגמר לא מברכינן אלא בורא מיני בשמים". בניגוד לבשמים אחרים שיש להבעירם על מנת להפיק את ריחם הרי שריחו של ההדס נודף מאליו.
בהמשך דנה הגמרא במעמדו של ההדס בהשוואה לשמן ערב ביחס לדין קדימה בברכות כאשר שניהם הובאו יחד בסוף הסעודה. מפרש רש"י: "שמן והדס - בסוף הסעודה, שמן לסוך ידיו להעביר זוהמת האוכלים, והדס להריח, כמו שאמרנו". לדעת בית הלל יש להקדים את ברכת ההדס לברכת השמן הערב, למרות שבשמן ניתן להשתמש גם לסיכה, משום שראוי יותר לברך ברכת "עצי בשמים" על ההדס הנראה בעין ולא על שמן המכיל בושם שמקורו אמנם בעצי בשמים אך עיקרו לא נמצא בשמן (המאירי, שם). משני חלקי הסוגיה עולה שהשימוש שנעשה בעבר בהדס כצמח בושם היה דומה למקובל בימינו כאשר מברכים על ההדס בהבדלה.
על ריחו הערב של ההדס אנו לומדים גם מכמה מדרשים: בבראשית רבה (וילנא, תולדות, פרשה סג) נאמר: "ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים וכו'". ההשוואה בין ההדס וצמח העצבונית (Ruscus aculeatus) נובעת מכך שהעלים (1) הצעירים של שיח העצבונית (תמונה 3) דומים לעלי ההדס (תמונה 4) אך כאשר הם מתבגרים מתפתחים בקצותיהם חודים דוקרניים. בתרגום שני למגילת אסתר (פ"ב ז') נאמר: "... והדסה הוה שמה כמה דאסא היך מטול דבסים ריחיה דהדס בגו עלמא וכו'" כלומר: אסתר נמשלה להדס שריחו מבשם את העולם. באסתר רבה (פרשה ו): "ויהי אומן את הדסה, מה הדסה (הדס) ריחה מתוק וטעמה מר כך היתה אסתר מתוקה למרדכי ומרה להמן וכו'". מדרש מקביל מופיע גם בויקרא רבה (אמור, פרשה ל') שם אנו מוצאים: "וענף עץ עבות אלו ישראל. מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה וכו'". שני המדרשים האחרונים מקבילים אלא שבניגוד לנאמר במדרש "אסתר רבה" שטעם ההדס מר הרי שב"ויקרא רבה" נכתב שאין בו טעם.
בגלל ריחו הערב של ההדס (הנקרא גם "הדסה") הוא הפך לסמל לצדיקים. זכריה (א ח') התנבא: "ראיתי הלילה והנה איש רכב על סוס אדם והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה וכו'". דרש רבי מאיר (מגילה, יג ע"א): "... ויהי אמן את הדסה, קרי לה הדסה, וקרי לה אסתר. תניא, רבי מאיר אומר: אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה? על שם הצדיקים שנקראו הדסים, וכן הוא אומר והוא עמד בין ההדסים וכו'". רעיון זה גם מופיע בנבואת ישעיהו (נה י"ג): תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס וכו'". מפרש שם רש"י: "נעצוץ וסרפד - מיני קוצים הם כלומר הרשעים יאבדו והצדיקים יטלו ממשלתם". בתיאור יציאתם של רשב"י ובנו אלעזר מהמערה מסופר על מפגשם עם זקן שרץ בערב שבת עם שני צרורות של הדסים (שבת, לג ע"ב). מפרש שם רש"י: "תרי מדאני - חבילות של הדס להריח בשבת". יש הנוהגים כמנהגו של אותו זקן גם בימינו ומברכים על ריחם של ההדסים כדי להשלים ל – 100 ברכות.
להבדיל, גם ממנהגי אומות העולם נוכל ללמוד על תפקידו של ההדס כמבשם. אומרת המשנה (עבודה זרה, יב ע"ב): "עיר שיש בה עבודת כוכבים, והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות, זה היה מעשה בבית שאן, ואמרו חכמים: המעוטרות אסורות, ושאינן מעוטרות מותרות ... אמר רשב"ל: לא שנו אלא מעוטרות בוורד והדס, דקא מתהני מריחא, אבל מעוטרות בפירות מותרות וכו'". מלכי יוון ורומי ושריהם קשטו את ארמנותיהם בהדסים שאותם סיפקו אזרחי הממלכה כמס. כך נבין את שאלתו של רבי זירא (ברכות, ט ע"ב): "העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים: כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו. אמר רבי זירא: איני? והא אנא סמכי ואיתזקי? אמר ליה: במאי איתזקת? דאמטיית אסא לבי מלכא וכו'". בלשון דומה הסיפור מופיע גם בירושלמי (ברכות, פ"א דף ב טור ד /ה"א): "כל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא: אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובלא הדס לפלטין וכו'".
מקור ריחו הנעים של ההדס הוא שמן אתרי נדיף הנמצא בעליו. את שמן זה מפיקים היום בעזרת זיקוק באדים ומשתמשים בו למגוון מטרות כמו קוסמטיקה, עיסוי, אינהלציה ותרופות.
 |
|
 |
|
תמונה 1. הדס מצוי – דור עלים משולש |
|
תמונה 2. הדס מצוי - פריחה |
 |
|
 |
|
תמונה 3. עצבונית החורש צילמה: שרה גולד - "צמח השדה" |
|
תמונה 4. הדס מצוי – עלים, כפתורי פריחה ופרחים |
(1) מנקודת מבט בוטנית "עלי" העצבונית אינם עלים אלא ענפים קצרים ושטוחים הנקראים פילוקלדים (תמונה 4). גם ה"קוצים" של אספרג החורש הם פילוקלדים.
רשימת מקורות:
י. פליקס, "עצי פרי למיניהם: צמחי התנ"ך וחז"ל", עמ' 195-202
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 132-133).
לעיון נוסף:
הדס מצוי באתר "צמח השדה".
בפורטל "הדף היומי": מהו "ענף עץ עבת"? "ענף עץ עבת שענפיו חופין את עצו".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
