לכידות משפחתית / רפי זברגר

סוכה מב ע''ב

הקדמה

למדנו במשנה שבדף הקודם כי יש ליטול ארבעת המינים ביום טוב ראשון של חג, גם אם חל בשבת קודש. כפי שאומרת הגמרא במפורש בדף מ''ג. כי מצוות לולב דוחה את השבת. ואמנם, בזמן שבית המקדש היה קיים נטלו אנשים את ארבעת המינים בשבת, גם ב"מדינה".
נקדים עוד ונזכיר כי נשים פטורות ממצווה זו שכן הינה ''מצוות עשה שהזמן גרמא'', וכל המצוות התלויות בזמן נשים פטורות.
כל אדם שאינו מחויב במצוות נטילת לולב, הרי ארבעת המינים נחשבים אצלו כמוקצה ואסור בטלטול בשבת. לכן, כיום שאנו לא נוטלים לולב בשבת, הרי היא נחשבת למוקצה ואסורה בטלטול בשבת. לכאורה לאור דין זה, יש לאסור גם על הנשים בטלטול ארבעת המינים בזמן שבית המקדש היה קיים, אך נלמד במשנתנו כי אין הדין כך.
מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה, ומחזירתו למים בשבת,
מותר לאשה לקבל את ארבעת המינים מיד בני משפחתה המחויבים במצווה זו (בעלה ובניה), מיד לאחר שהם קיימו את המצווה, ואין זה נחשב מוקצה לגביה.
לא רק זאת, אלא אף מותר לה להחזיר את הלולב, ההדס והערבה לתוך מים (שם היו לפני הנטילה) כדי שלא יתייבשו (יכמשו בלשון רש''י).
לכאורה היינו אוסרים החזרה למים משום "מעין השקיה (ר''ח ועוד), מחדשת המשנה שאין איסור בכך.
רבי יהודה אומר: בשבת מחזירין, ביום טוב מוסיפין, ובמועד מחליפין.
מחדד רבי יהודה ומוסיף כי ההיתר ברישא הוא רק להחזיר את הלולב למים, אך אין להוסיף מים ובוודאי שאין להחליפם בשבת. רש''י מסביר כי האיסור נובע מדין ''תיקון כלי''. כביכול מתקנים את הלולב בכך שמוסיפים או מחליפים את המים. מוסיף רבי יהודה שכל זה רק בנוגע לשבת, אך ביום טוב מוסיף אף להוסיף מים ובחול המועד אף רצוי ומצווה להחליף את המים, כדי לשפר את חיותם של המינים.
קטן היודע לנענע חייב בלולב.
מסיימת המשנה בדין נוסף הקשור לאנשים הפטורים ממצות נטילת ארבעת המינים, ופוסקת כי קטן שהגיע לגיל שיודע לנענע את הלולב ( כפי שלמדנו בדף ל''ז:), שהוא אופן קיום המצווה במלואה לגדולים, הרי אביו מחויב לחנכו, וללמדו לקיים את המצווה וליטול כבר בשלב זה את ארבעת המינים.
 

הנושא

הגמרא מתייחסת לרישא של המשנה ושואלת:
פשיטא!
מהו החידוש ברישא של המשנה, הרי לאחר שהותרה נטילת לולב במדינה (בזמן שבית המקדש היה קיים) ברור שאין הלולב נחשב למוקצה. לכאורה לפי זה, לא צריכה להיות שום בעיה שגם הנשים תוכלנה לטלטל את הלולב. אם כן, מדוע צריכה המשנה ללמד כי מותר לנשים לסייע לגברים בקבלת הלולב והחזרתו למים?
מהו דתימא: הואיל ואשה לאו בת חיובא היא, אימא לא תקבל - קא משמע לן
אומרת המשנה כי ניתן היה לחשוב שאמנם יהיה אסור לאשה לטלטל את הלולב, כפי שהסברנו בהקדמה. לכן מחדשת המשנה ופוסקת כי אין איסור לאשה לטלטל לולב, אף שהיא אינה מחויבת במצוה זו. רש''י מסביר את הטעם לחידוש ואומר כי לאחר שלולב הותר בנטילה בשבת, הרי יש עליו ''תורת כלי'' ואין הוא נאסר משום מוקצה, ולכן מותר גם לנשים לטלטלו.
 

מהו המסר

המשנה והגמרא שלאחריה מלמדים אותנו שני מסרים חשובים:
• הקשר של האשה לקיום מצוות הבעל והבנים מלמד על ''לכידות משפחתית''. האשה אינה ספונה במקומה אלא מחוברת וקשורה לעשייה המשפחתית, ובעיקר בקיום המצוות. היא מחכה לבעלה והבנים החוזרים מבית הכנסת, ואף מוכנה לסייע ולקחת מהם את ארבעת המינים ולהחזירם למים. אמנם האשה אינה מחויבת במצוות נטילת לולב, אך היא יודעת ורוצה לשמור על העשייה המשותפת של המשפחה.
כיוון זה נכון בכל אפיקי העשייה בבית. אין אחד עוסק במשהו מבלי שהאחרים יודעים ומחוברים. אמנם לא כולם עושים אותם דברים, ולכל אחד יש כיוון ואפיקים משלו, אך השותפות קיימת. שותפות מעין זו מייצרת כאמור לכידות משפחתית טובה ובריאה.
• הנקודה השנייה מתחברת לנקודה הראשונה. קטן, שהגיע לגיל שכבר יכול לבצע את מרכיבי המצווה, מחנכים אותו לקיומה. בכך גם מלמדים ומכניסים אותו לעולם המצוות, אף שאינו מחויב לכך מן התורה, אך בד בבד מגבירים גם את הלכידות המשפחתית, שבה כולם מנסים לעזור ולשתף אחד את השני.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]