הבא במחתרת / סנהדרין עב ע"א
הרב אביהוד שורץ
דף יום-יומי, תורת הר עציון
סוגייתנו עוסקת בדין בא במחתרת, שהתורה (שמות כב, א) התירה להורגו. אומנם עיקר עניינו של הבא במחתרת לגנוב, אך מכיוון שיש חשש פן יפגע בנפשו של בעל הבית, מותר להורגו. בגמרא מצאנו שני ניסוחים להיתר זה:
"והתורה אמרה: אם בא להורגך – השכם להורגו".
"קא משמע לן דרודף הוא".
בפשטות, שני הניסוחים מכוונים לעניין אחד: החותר מאיים על חייו של בעל הבית, ולכן מותר להורגו. עם זאת, יש מן המפרשים שהציעו להבחין ביניהם. לדוגמה, האחרונים הרבו לדון בהצעתו של המשנה למלך (חובל ומזיק ח, י) שיש להבחין בין הדין הרגיל של רודף ובין הגנה של אדם על עצמו, וכי ההלכה שאין להרוג את הרודף כשאפשר להציל באחד מאבריו אינה נוהגת בנרדף עצמו (ראה דבריו של הרב ברוך וינטרוב לדף מ"ט). לא כל האחרונים קיבלו את דברי המשנה למלך (עיין למשל אור שמח הלכות רוצח א, יג; חידושי הגרי"ז סולובייצ'יק להלכות רוצח), אך על פי דרכו נוכל לפרש שבסוגייתנו יש בעצם שתי הלכות. הלכה אחת נוגעת לדין שעושים בחותר כשמחייבים אותו מיתה כרודף – אומנם ככלל אין ממיתים אדם אלא על פי בית דין, אך ברודף חידשה התורה שאפשר לדונו בלא בית דין. ואולם יש גם הלכה שנייה – דין 'הגנה עצמית'; כאן לא מדובר בדין שעושים בחותר כי אם בזכותו וחובתו הבסיסית של כל אדם להגן על עצמו.
ביטוי מעניין להלכה הראשונה – שעושים בחותר דין ומגדירים אותו כ"גברא קטילא" – מצאנו בדברי רש"י לסוגייתנו:
"אם כשהיה חותר נפל עליו הגל – מפקחין עליו היכא דלא בא על עסקי נפשות; אבל אם בא על עסקי נפשות, כיון דניתן להרגו בלא התראה – גברא קטילא הוא משעת חתירה".
מסתבר שגם לדעת רש"י אין היתר להרוג את החותר אם כבר עזב את המקום, ושוב אין הוא מאיים על חייו של בעל הבית. אך לפחות לעניין הצלתו מגל שנפל עליו בשעת החתירה, רש"י קובע שאותו אדם ראוי למיתה, ואין להצילו.
המאירי לא קיבל את דברי רש"י, וכתב שיש לפקח את הגל מעל החותר ולהצילו:
"יראה לי שזה שאמרנו עליו שאין מפקחין עליו את הגל פירושו בספק חי ספק מת, אבל אם הוא ודאי חי, אומר אני שמפקחין, שהרי עכשיו אינו רודף... או שמא כיון שיש לומר עליו שהוא משתדל בעצמו בפיקוחו וליבו על גנבתו, אין מפקחין".
נראה שלדעת המאירי, דמו של החותר מותר דווקא כאשר הוא מאיים על בעל הבית. לכן אם גם כעת, תחת הגל, הוא כבר מתכנן כיצד יצא משם ויחזור לאיים על בעל הבית, אכן אין לפקח עליו את הגל. אך אם ברור שאין הוא מאיים עוד על בעל הבית, שוב אין הוא מוגדר רודף. הווה אומר: לדעת המאירי, ההיתר להרוג את הבא במחתרת איננו עשיית דין, וכל עניינו הצלת בעל הבית, לפיכך אין דין זה נוהג לאחר שבעל הבית יצא מכלל סכנה.
