איך מצליחים לנצל את השבת? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
ביצה טז ע"א
דאמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר שבת וינפש, כיון ששבת ווי אבדה נפש.
שבת עברה, ויש תחושה חמוצה של פספוס. לא הצלחנו ללמוד מספיק, לנגן ניגוני קודש מספיק, ולקחת את כל הצידה הרוחנית שיש לשבת להציע לנו, לדרך של השבוע הקרוב. איך אפשר לדאוג שבשבת הבאה זה לא יקרה?
עצה יקרה למצב כזה, מובאת בשמו של מורנו הבעש"ט (שפת אמת, כי תשא תרל"ז ד"ה בפסוק) המתבסס על דברי הגמרא הזו.
משום, שיש לכאורה בעיה ברעיון של ריש לקיש, שהרי המילים "שבת וינפש", נאמרו בתורה ביחס לכניסת שבת, ואיך יכול להיות שריש לקיש לוקח אותן כמכוונות למוצאי שבת ולזמן שבו עוזבת הנשמה היתירה אותנו? ובכלל למה לחשוב על מוצאי שבת, כבר מרגע שנכנסה?
אלא שכאן, אומר הבעש"ט, טמון סוד ניצול השבת. אם האדם, כבר מכניסת השבת, מזכיר לעצמו שכל הטוב הזה, והעוצמה הרוחנית שהוא זוכה לה בזמן הזה, הם זמניים, ובמוצאי השבת יחלפו, והוא שוב יחזור להתמודדות עם אתגרי העולם היומיומיים, הרי שאז הוא יתחזק לנצל כל רגע ודקה מהשבת, כי כל שניה שאפשר להטעין בה כוחות, היא יקרה ולא תחזור.
אם רק נעצור רגע, ונחשוב על העובדה שקיבלנו את השבת לזמן קצוב כמשאב יקר שעלינו לנצל, אין ספק שנעשה הכל כדי שהוא יגיע לכדי מיצוי.
