למה ללמוד גמרא? / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

ביצה כד ע"א

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון בן גמליאל. אמר ליה אביי: הלכה מכלל דפליגי? - אמר ליה: ומאי נפקא לך מינה? - אמר ליה: גמרא גמור זמורתא תהא.

לא מובן למה צריך ללמוד גמרא. הדיונים והפלפולים מקשים על ההבנה, ובמקום זה אפשר פשוט לפתוח ספר הלכה ולדעת מיד מה צריך לעשות. לא כך?

תשובה לשאלה זו, מסיק רבי יהושע מאוסטרובה (תולדות אדם, לקוטי הש"ס, קח ע"א) מתוך דברי אביי לרב יוסף בסוגייתנו, לפיהם, למרות שאביי ידע את ההלכה, הוא עדיין ביקש לדעת את הרקע של הדיון סביב ההלכה הזו.

את דבריו, מלווה אביי באמרה העממית "גמרא גמור זמורתא תהא", כשכוונת דבריו לאביי היא, תלמד את עיקרי הדיון, ולא יהיה הדבר כמו שיר וזמר.

אבל רבי יהושע מאוסטרובה לוקח את האמירה הזו למקום עמוק יותר ואומר, שהרי כל מטרתנו בעולם היא "לזמר את העריצים", היינו לנקות ולכרות ("לזמור") את העולם מכוחות הטומאה והרשע הנקראים "עריצים".

לכן, כאשר אדם ניגש ללמוד תורה, הלימוד איננו רק לצורך המידע שיוצא ממנו. זהו חלק אחד בלימוד, שהוא אמנם חלק חשוב, אבל לא החלק היחידי. חלק לא פחות חשוב בלימוד התורה הוא עצם הלימוד, שבו האדם מקשר את מוחו ומחשבתו בדברי אלוקים חיים, ועל ידי זה הוא מרבה קדושה בעולם וממעט את הטומאה.

העובדה שאדם משקיע את כוחות שכלו בתורה הקדושה, יש בה בכדי לזמר את העריצים, ודבר זה יכול להיעשות דווקא אם הלימוד יהיה מלווה בעמל ויגיעה, שמגיעים מתוך עיון במהותם של הדברים.

לכן, דווקא לימוד גמרא ("גמרא גמור") שאינו נושא אופי פראקטי, אבל מכריח את האדם לאמץ את מוחו, ולקשר את שכלו בריבונו של עולם, הוא הלימוד שמזמר את העריצים ("זמורתא תהא"), ממעט את הטומאה ומרבה טהרה.

(יש לציין שרעיון דומה מופיע גם בבן יהוידע על דברי הגמרא הזו)