דרך חמום בכלאים
ביצה טו ע"א
"אמר רבא: הני צררי דפשיטי (רש"י: בגד כלאים שצרורין בו מעות) אין בהם משום כלאים, דבזרני (רש"י: שֶׁצָּרוּר בהם זרעים) - יש בהם משום כלאים. רב אשי אמר: אחד זה ואחד זה אין בהן משום כלאים, לפי שאין דרך חמום בכך".
ומה יענה רבא לטענתו של רב אשי? הרי רבא עצמו הביא ברייתא שמבארת שאין איסור כלאים כשאינו מתכווין להנות, במסכת שבת דף מו ע"ב: "מתיב רבא: מוכרי כסות מוכרין כדרכן, ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים, והצנועין מפשילין במקל לאחוריהן".
אלא שבדומה לדברי הגמרא בהמשך: "ולא פליגי, מר כי אתריה ומר כי אתריה", אצל רבא כן היה דרך חימום וקירור בכך, במסכת יומא דף עח ע"א: "רב יהודה מצטנן בקרא. רבה מצטנן בינוקא. רבא מצטנן בכסא דכספא".
