התירו סופן משום תחילתן
הרב דב קדרון
ביצה יא ע"ב
שלשה דברים התירו סופן משום תחלתן.
יש פעולות מסוימות שתחילתן לצורך יום טוב וסופן לא לצורך יום טוב, והתירו לגמור אותן ביום טוב, משום שאילו לא היו מתירים זאת אנשים לא היו מתחילים אותן, והיו נמנעים משמחת יום טוב. יש מחלוקת בין הפוסקים האם ההיתר הזה הוא רק בפעולות שאסורות מדרבנן או אפילו במלאכות שאסורות מן התורה.
הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (אגרות משה או"ח ח"ד סימן פ) פסק שמי שנוסע בשבת להציל חיים, כמו חברי "הצלה", מותר לו גם לחזור לביתו אפילו אם לצורך כך הוא עושה מלאכה שאסורה מן התורה, בגלל החשש שאם לא יתירו לו זאת הוא יתרשל בפעם אחרת ולא ירצה לטרוח לצורך הצלת חיים.
אולם הרבה פוסקים חלקו על כך, וכתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל (בקובץ מוריה, שנה יד) שלמרות שיש אמנם רופאים כאלו, שהם קלי דעת, ולצערנו יש אצלם חשש שאם לא יתירו להם לנסוע ברכבם בחזרה לביתם הם לא ירצו ללכת אף לצורך פיקוח נפש, מכל מקום אין לנו כוח להתיר משום כך לעבור על איסור תורה של מלאכה בשבת, ורק יש להתיר לחזור עם נהג שאינו יהודי.
כך פסקו גם בעל שו"ת ציץ אליעזר (חלק כא סימן נט) שמותר לרופא לעבור רק על איסור דרבנן לצורך החזרה לביתו, אבל לא על איסור תורה, ואילו בשו"ת הר צבי (או"ח ב סימן י) החמיר אף יותר ופסק שאסור לרופא לעבור אפילו על איסור דרבנן כדי לחזור לביתו.
