הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
ביצה טו ע"ב
תלמוד בבלי ביצה טו, ב:
"רבי אליעזר לטעמיה, דאמר: שמחת יום טוב רשות. דתניא, רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא: או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר: חלקהו - חציו לה' וחציו לכם. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו. כתוב אחד אומר עצרת לה' אלהיך, וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם, הא כיצד? רבי אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם, ורבי יהושע סבר: חלקהו - חציו לה' וחציו לכם".
ובתלמוד הירושלמי:
תלמוד ירושלמי שבת טו, ג:
"רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ולשתייה. על ידי שהפה זה מסריח התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה. רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה. מתני' מסייעה בין לדין בין לדין. כיצד הוא עושה או יושב ואוכל או יושב ועוסק בדברי תורה. כתוב אחד אומר [ויקרא כג ג] שבת הוא לה'. וכתוב אחד אומר [דברים טז ח] עצרת לה' א-להיך. הא כיצד תן חלק לתלמוד תורה. וחלק לאכול ולשתות".
דומה שישנו הבדל מעניין בין שני התלמודים. בתלמוד הבבלי מובאות רק הדעות –הדעה האומרת שאו מקדישים את החג כולו לתורה, או לאכילה ושתייה, והדעה השנייה האומרת שצריך לחלק את היום גם לאכילה ושתייה וגם לתלמוד תורה. ואילו בתלמוד הירושלמי אין כל דעה המדריכה רק לאכול ולשתות. הבדל נוסף הוא שדומה שהתלמוד הירושלמי גם פוסק שהלכה היא שצריך לחלק את היום טוב והשבת – חציו לה' וחציו לכם. דוגמה נוספת ליסוד שמופיע רבות בתלמוד הירושלמי – שילוב עולם החומר והרוח.
נשים לב שבמקור בתלמוד הבבלי לא מוזכרת השבת (אולם בסוגיה מקבילה – פסחים סח, ב) עולה שביחס לשבת כל הדעות מסכימות לכך שבשבת צריכים לחלק – חציו לה' וחציו לכם.
