עבודת ה' של מים / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
ראש השנה טז ע"א
בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה - כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר היצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, ובחג נידונין על המים.
האם ישנה עבודת ה' המיוחדת לחורף ולתקופת הגשמים?
תשובה לזה אומר רבי אברהם דב מאווריטש (בת עין, דרושים לסוכות ד"ה בארבעה פרקים), על בסיס דברי המשנה שלנו.
הוא מדייק בדברי המשנה ואומר שאם נשים לב נבחין בעובדה שהמשנה פותחת בהצהרה שבארבעה פרקים העולם נידון, והיא מפרטת אותם, אולם כאשר היא מגיעה לחג הסוכות היא חוזרת ואומרת שבחג "נידונין" על המים, משפט שהוא לכאורה חזרה מיותרת, שהרי כבר נאמר שבארבעה פרקים אלו העולם נידון, אז לשם מה לחזור ולומר שבסוכות נידונין על המים?
בכדי להסביר את החזרה הלכאורה מיותרת הזו, הוא מפרק את המילה "מים", לשני חלקים: "מי", ו"ם", ואומר שהשאלה "מי", היא שאלה שעומדת בבסיס עבודת ה' של כל אדם.
כל אדם חייב לשאול את עצמו תדיר: מי נותן לי חיים, מי נותן לי בריאות, מי נותן לי פרנסה, ובעצם מיהו בורא העולם בכל רגע ובכל שניה, על דרך מה שכתוב בפסוק (ישעיה מ, כו) "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה".
לכן, ה"מי" במילה מים, הוא החיפוש התמידי אחרי המציאות האלוקית בכל דבר שישנו בעולם הזה.
כדי לענות על השאלה התמידית הזו, מגיעה המ"ם הסופית, שסגורה מכל הצדדים, ולמעשה מספרת שבכל מקום אליו אנו הולכים בתוך העולם אנו מוקפים בנוכחות האלוקית, וכך יוצא שהמילה "מים", מכילה את ציר השאלה והתשובה שעליו נעים חייו של היהודי. כל יהודי.
זו הסיבה שהמשנה טורחת וחוזרת שוב על המילה "נידונין" כשהיא מגיעה למים, אלא שהפעם היא לא אומרת בלשון כללית "נידון", אלא "נידונין" בלשון רבים, בכדי להדגיש שכל אחד ואחד מאתנו נידון האם חייו נעים על ציר המים. היינו, האם הוא מתבונן בעולם, ובכל הטוב שמקיף אותו ושואל את עצמו, "מי", והאם המסקנה שהוא מגיע אליה היא ה"ם" האלוקית.
זו איננו דין כללי ("נידון"), אלא הדין עליו נבחן כל אחד ואחד מאתנו בפרט – "נידונין".
לכן, בפרוס החורף, ובבוא עונת הגשמים שאוצרים בתוכם את הפרנסה שלנו, החובה שלנו גדילה והולכת לנוע על ציר השאלה והתשובה, על ציר ה"מים".
