להתפלל למרות הכל / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
מגילה כד ע"ב
האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין - אף בלבנים לא יעבור.
מה עושים כשיש מחשבות שמבלבלות לפני התפילה. האם עדיף להמתין עד שיעברו, או שעדיף להתפלל בכל זאת?
תשובה לשאלה זו עונה רבי איתמר מקונסקוולי, מתלמידי החוזה מלובלין (משמרת איתמר, לקוטים, מגילה כד, ב), בשמו של הרב המגיד, שאומר כי מי שמחכה שתהיה לו שעת רצון ורוח מרוממת להתפלל כפי שראוי וצריך, לא יגיע לזה. לעומת זאת, מי שמתגבר, ובין אם יש לו שאר רוח להתפלל, ובין אם אין לו, הוא איננו מוותר ומתפלל למרות הכל, אזי אחד כזה יגיע לכדי אותה תחושה של התרוממות הרוח המיוחדת של התפילה.
על יסוד רעיון זה הוא מסביר את דברי הגמרא כאן, ואומר שכוונתה הפנימית של הגמרא, לומר שמי שאומר שהוא איננו עובר להתפלל בצבועין, היינו מתוך מחשבות שונות שאינן קשורות בהכרח לאלוקות ויראת שמים, ומסמלות את הפירוד מאלוקות, אזי גם כשיהיה לבוש בלבנים, היינו במחשבות של טהרה והזדככות, לא יצליח להתפלל.
משום שיסוד התפילה, כרעיון של דבקות באלוקות, הוא להטמיע בקרבנו את ההכרה הברורה שיהיה מה שיהיה אנחנו איננו מוותרים על הקשר עם רבונו של עולם, ובין אם אנחנו מרגישים בשאר הרוח שהקשר הזה מביא בקרבנו, ובין אם לא, זה לא משנה, כי הקשר הזה חזק מהתחושות שלנו.
עצם הקשר עם הקב"ה, הוא זה שחשוב, ולכן נשים את עצמנו בצד ונעשה הכל בכדי לדבוק בו.
