הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה מכלל דפליגי"; "הלכה כרשב"ג במשנתנו"
ביצה כד ע"א
/משנה/. אין צדין דגים מן הביברים ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות, אבל צדין חיה ועוף מן הביברין ונותנין לפניהם מזונות. רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שוין. זה הכלל: כל
... רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הביברין שוין וכו'.
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון בן גמליאל.
אמר ליה אביי: הלכה מכלל דפליגי? -
אמר ליה: ומאי נפקא לך מינה? -
אמר ליה: גמרא גמור זמורתא תהא?
מבנה הסוגיה:
1.
/משנה/. אין צדין דגים מן הביברים ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות, אבל צדין חיה ועוף מן הביברין ונותנין לפניהם מזונות. רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שוין. זה הכלל: כל...
מניסוח המשנה "רבן שמעון בן גמליאל אומר..." משמע שהוא בא לחלוק על תנא קמא.
2.
רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הביברין שוין וכו'.
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון בן גמליאל.
רב יוסף פוסק כרשב"ג.
2.1
בפשטות הלכה צריכה להיות כ"תנא קמא" ["הלכה כתנא קמא" שנחשב כרבים], ולכן בא שמואל ומכח סמכותו פסק דווקא כרשב"ג.
הערה: מבנה כזה של סוגיה, שיש מחלוקת במשנה ואמורא פוסק כדעת היחיד מופיע הרבה בש"ס.
2.1.0
ויש לשאול: יש כלל פסיקתי ש"הלכה כרשב"ג במשנתנו" [בכל משנה] - חוץ מבשלושה מקומות. אם כן, גם כאן צריך להיות ברור שהלכה כרשב"ג.
2.2
יש מתרצים: אם הסברא היא שלא כרשב"ג הרי שכלל זה - שהלכה כרשב"ג במשנתנו - לא תקף, ולכן שמואל נזקק לפסוק כרשב"ג במפורש.
אלא שעדיין קצת קשה: מדוע באמת שמואל פסק כרשב"ג אם אין הסברא כמותו!
ובכלל, מדוע דינו של רשב"ג אינו "מסתבר"!
2.3
ואולי יש לומר שזה בדיוק מה שבא שמואל לחדש, שהכלל של "הלכה כרשב"ג במשנתנו" תקף גם אם אין הסברא כמותו.
לפי זה [מה שכתבנו בסעיף 2.2] יוצא, שאולי יש מחלוקת פוסקים אם הכלל של "מסתבר טעמיה" או להיפך: "לא מסתבר טעמיה" גובר על כלל הכרעתי נקודתי [של "הלכה כרשב"ג במשנתנו"].
וראה:
כללי התלמוד לר' בצלאל אשכנזי אות שסו – שסז:
שסו. אף על גב דבכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו אין למדין מן הכללות ולא פסקינן כמותו אלא היכא דמסתבר טעמיה, תשובות הרשב"א ז"ל סי' מ'תקפ, ובתוס' פרק חזקת ל"ה א'תקפא אף על גב דקיימא לן הלכה כרשב"ג במשנתינו הני מילי בסתמא וכו'.
2.3.1
הערה: הכלל של "הלכה כרשב"ג במשנתנו" - בפשטות - הוא כלל שנקבע על ידי רבי יהודה הנשיא בזמן עריכת המשנה!
3.
אמר ליה אביי: הלכה מכלל דפליגי? -
אביי שואל את רבו - רב יוסף, שלפי דבריו משמע, שיש מחלוקת במשנה בין "תנא קמא" ורשב"ג, ולכן רב יוסף היה צריך להכריע, והוא הכריע כרשב"ג.
"הלכה מכלל דפליגי" - 16 מופעים בש"ס [לפעמים כשאלה/קושיה ולפעמים כקביעה פסקנית].
4.
אמר ליה: ומאי נפקא לך מינה? -
רב יוסף עונה לאביי "מאי נפקא מינה", כלומר, הרי אם אין מחלוקת ברור שהלכה כרשב"ג שמסביר את תנא קמא, ואם יש מחלוקת הרי שמואל פוסק כרשב"ג, וממילא בכל מקרה הלכה כרשב"ג!
5.
אביי עונה לרב יוסף שחשוב לדעת את "האמת"! גם אם אין נפקא מינה לעניין ההכרעה!
אמר ליה: גמרא גמור זמורתא תהא?
6.
מסכת עבודה זרה דף לב מובא מבנה דומה:
וכך כתבנו שם:
רשב"ג אומר: בזמן שהקרע שלו עגול - אסור, משוך - מותר.
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרשב"ג.
א"ל אביי: הלכה - מכלל דפליגי?
א"ל: מאי נפקא לך מינה?
א"ל: גמרא גמור, זמורתא תהא?
רשב"ג אומר שרק בזמן שהנקב של העור הלבוב עגול אסור העור בהנאה מפני שרק כך עשו לצורך עבודה זרה. ועל זה פסק שמואל הלכה כרשב"ג.
בגמרא מובאים האמוראים : "אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל". זאת אומרת שאמר רב יוסף שהיה תלמידו של רב יהודה שהיה תלמידו של שמואל.
...
שואלים הראשונים: הרי יש כלל בידינו ש"הלכה כרשב"ג במשנתנו" ומדוע שמואל צריך לפסוק באופן מיוחד שהלכה כרשב"ג?
תוס' עונה ששמואל לא מקבל את הכלל של "הלכה כרשב"ג במשנתנו".
אביי מסיק מדברי שמואל שתנא קמא במשנה חולק על רשב"ג [למרות שאין מחלוקת מפורשת אלא יתכן שרשב"ג מסביר את תנא קמא, אולם מהעובדה ששמואל פוסק כרשב"ג משמע שכך הלכה ולא כתנא קמא [ראה "שוטנשטיין" הערה 4].
שמואל השיב לאביי: מה אכפת לך אם יש מחלוקת במשנה, הרי בין כך פסקתי כשמואל, ובין אם תנא קמא מסכים לדעת רשב"ג ובין אם הוא חולק עליו – הלכה כרשב"ג.
עונה לו אביי לשמואל: אם אין מחלוקת במשנה בשביל מה היית צריך לפסוק כרשב"ג.
נחלקו הראשונים למסקנה האם באמת יש מחלוקת במשנה או לא [ראה הערה 6 ב"שוטנשטיין"].
מכל הסוגיה עולה מסקנה מעניינת: הגמרא איננה שוקלת שיקולים דידקטיים בבואה לפסוק פסיקת הלכה. אם ניתן לפסוק הלכה על פי כלל כללי היא לא תחזור ותפסוק באופן מיוחד את אותו פסק.
עד כאן מה שכתבנו שם במסכת עבודה זרה דף לב
6.1
על פי זה יש לומר שאולי גם רב יוסף עצמו - כמו שמואל - לא מקבל את ההכרעה של "הלכה כרשב"ג במשנתנו". ולכן היה צריך לפסוק כרשב"ג.
6.2
ואולי זאת היא כוונת רב יוסף בתשובתו לאביי "מאי נפקא לך מינה", כלומר, רב יוסף בא להדגיש עניין צדדי [ורק לעניין זה] שהוא איננו מקבל את הכלל הכללי של "הלכה כרשב"ג במשנתנו", וכאשר הלכה כן כמותו - כרשב"ג - צריך להדגיש זאת!
7.
המבנה הנ"ל - כבסוגייתנו - של "הלכה כ..."+"... מכלל דפליגי..."+"מאי נפקא לך מינה" - 4 מופעים בש"ס:
במסכת שבת דף קו, באותה סוגיה כבסוגייתנו
במסכת שבת דף קיג, לגבי "רבי אליעזר בן יעקב" שגם לגביו יש מחלוקת אם תמיד הלכה כמותו במשנה.
במסכת עבודה זרה, דף לב, לגבי רב יוסף בשם שמואל שפסק כרשב"ג - ומתאים למה שהסברנו בסוגייתנו - מסכת ביצה דף כג.
8.
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ו ובהערה מח, שיש מחלוקת [במסכת בבא מציעא דף לח] אליבא דרבי יוחנן אם אמנם תקף הכלל של "הלכה כרשב"ג במשנתנו".
9.
וראה שם, שיש עניין מיוחד בסוגייתנו, כי יש מחלוקת האם רשב"ג מדבר על כל המקרים שמוזכרים ב"תנא קמא".
וראה גם ב"מתיבתא", הערה כה.
