הלכה ואין מורין כן
הרב דב קדרון
ביצה כח ע"ב
יש הלכות, שאף על פי שנפסק הדין בהן להיתר, מכל מקום אמרו עליהן: "הלכה ואין מורין כן", כדי שלא יבואו לידי איסור.
בהלכות מסוג זה יש להתבונן בכל אחת ואחת ולהבחין האם מותר לאדם לנהוג בפרהסיה כפי ההלכה, או שמא עצם ההנהגה הזו נחשבת כהוראה לרבים ואסור.
אחת ההלכות הללו היא ש"לילה זמן תפילין", לכן פוסק השולחן ערוך (ל,ב):
אם הניחם קודם שתשקע החמה וחשכה עליו, אפילו הם עליו כל הלילה, מותר ואין מורין כן.
בעניין זה כותב השאגת אריה (סימן מו) שבתשעה באב כאשר מתפללים במנחה סמוך לחשיכה בתפילין, צריך לחלצן מיד בסוף התפילה, כיון שמעשה שנעשה בפרהסיה במקום שרבים רואים נחשב כהוראה.
לעומת זאת במצב שבו אפשר לתת למעשה פירוש של היתר, אזי מותר אף לעשות ברבים כפי ה"הלכה ואין מורין כן", ולכן מבואר בגמרא (על פי רש"י) שלמרות שאסור ביום טוב להשחיז סכין שנפגמה מערב יום טוב שמא יבואו לזלזל ולהשחיז גם סכין שנפגמה ביום טוב, מכל מקום מותר להעביר את הסכין על פי הסל או על שפת הריחיים ולומר למי שרואה זאת שהכוונה היא רק לנקות את הסכין ולהעביר את השמנונית שעליה, כי באופן זה אין המעשה נחשב כהוראה, מכיוון שהרואה יכול לחשוב שמדובר במעשה אחר של היתר.
