ראש השנה לאילן או חג האילנות
ראש השנה ב ע"א
"ארבעה - ראשי שנים הם. באחד בניסן - ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי. באחד בתשרי - ראש - השנה לשנים, ולשמיטין, וליובלות, לנטיעה, ולירקות. באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו".
בדף ז מקשה הגמרא שלפי משנתנו יש יותר מארבעה תאריכים שיכולים להחשב כראשי שנים. ותירץ רב נחמן בר יצחק: "ארבעה חדשים, ובהן כמה ראשי שנים", כלומר שמשנתנו עוסקת בראשי שנים שחלים דוקא בראש חודש. לפי זה מובן מאוד למה לשון המשנה הוא: "באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי", למה לא נאמר כמו בכל מקום – "דברי בית שמאי"? משום שאנו עוסקים בראשי שנים שחלים דוקא בראש חודש, וזה דוקא כדברי בית שמאי. ומוסיפה המשנה ידיעה נוספת, שלדעת בית הלל הדינים של יום זה חלים לא בראש חודש אלא בחמשה עשר בשבט.
ועדין צריך ביאור, למה כל כך חשוב להדגיש שראשי שנים אלו חלים דוקא בראש חודש?
ועוד קשה, כיצד ניתן להסביר שהמשנה עוסקת בראשי שנים שחלים דוקא בראש חודש, כאשר אין רמז לכך בלשון המשנה, נאמר רק: "ארבעה ראשי שנים הם"!
כדי להבין זאת נזכיר מנהג שהובא בשולחן ערוך יורה דעה סימן קעט, ובבית יוסף שָׁם בְּשֵׁם הראשונים, שנהגו לישא נשים דוקא כאשר הלבנה מלאה – באמצע החודש, לסימן טוב, כמו הסימנים שמראים או אוכלים בראש השנה. כלומר לברכה: יהי הבית הזה – מלא אור כְּיָרֵחַ זה.
הלבנה במילואה, משמעותה – שיא השלמות. וכך היתה שלמותו של שלמה המלך, כמשמעות שמו. כמבואר במדרש רבה: (שמות רבה פרשת בא פרשה טו סימן כו) "כיון שבא שלמה נתמלא דיסקוס של לבנה שנאמר (דברי הימים א כט, כג) וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ. וכי יוכל אדם לישב בכסאו של הקדוש ברוך הוא – מי שנאמר בו (דניאל ז, ט) כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר?! אלא מה הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו ושולט בכל המלכים שנאמר (תהלים קלח, ד) יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ, כן של שלמה – מסוף העולם ועד סופו".
ועוד הובא בשו"ע וב"י שם, שנוהגים להתחיל לימוד בראש חודש. גם כיום זמן אלול זמן חורף וזמן קיץ מתחילים בראשי חדשים. וגם זה לסימן טוב. כמו הלבנה שפסק אורה והיא מתחילה מעתה להוסיף ולהרבות אור.
מכאן מובן למה הַחַגִּים חלים דוקא באמצע החודש, כי זהו שיא האורה והשמחה.
• סוכות חל בט"ו. שמיני עצרת אינו חל בט"ו כי הוא יום העצרת – מיד לאחר שבעת ימי חג הסוכות.
• חג המצות חל בט"ו. שבועות אינו חל בט"ו כי גם הוא – הוא היום שנקרא עצרת, מיד לאחר שבעת השבועות שמחג המצות.
• פורים חל בי"ד ובט"ו.
• לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב – כך לשון המשנה בסוף מסכת תענית.
• וכן חג האילנות, חל בט"ו לדברי בית הלל.
והיום ההופכי ליום ט"ו – שבו הלבנה במילואהּ, הוא ראש חודש – שבו הלבנה במיעוטהּ. לכן בראש חודש חל יום הדין, כאשר כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן. וכך גם ענין שאר ראשי השנים. לכן די היה למשנה להזכיר "ראשי שנים" כדי שנבין שלפי עניינם מדובר דוקא בראש חודש.
ולפי זה מבוארת מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל – אם ראש השנה לאילן חל באחד בשבט או בחמשה עשר בו. למה דוקא ימים אלה, הרי לכאורה אין צורך לדייק כל כך כי ממה נפשך מדובר רק בתאריך מקורב, שהרי ימי התקופה אינם תלויים בשנת הלבנה אלא בשנת החמה, וביום התקופה תלויים כל האירועים השנתיים.
אלא שלדעת בית שמאי, ראש השנה לאילן הוא מראשי השנים, ולכן זמנו בראש חודש. וכך לשון משנתנו – "ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי". ואילו לדעת בית הלל חג האילנות הוא חג, בדומה לשאר החגים, ולכן זמנו בחמשה עשר בשבט.
