רגישות חז''ל / רפי זברגר

ביצה לה ע''ב

הקדמה

בסייעתא דשמיא אנו מתחילים את הפרק החמישי והאחרון של המסכת. הפרק ברובו עוסק בעירובי תחומין הרלוונטיים גם ביום טוב. המשנה שאותה נלמד במאמר זה עוסקת באיסור ''טירחה מיותרת'' האסורה ביום טוב משום ''עובדין דחול''. 
 

הנושא

משילין פירות דרך ארובה ביום טוב, אבל לא בשבת.
המשנה מתירה לטרוח טרחה מועטה ביום טוב על מנת להציל פירות המתייבשים על גג בית. למשל, חיטים או שעורים הפרוסים על הגג לייבוש, ואם ירד עליהם גשם הרי הם יתקלקלו. במקרה זה מותר לשלשל אותם דרך ארובה היורדת מן הגג למטה.
רש''י מעיר כי ההיתר הינו רק דרך הארובה שהטרחה אינה מרובה כל כך, אך להכניסה לבית דרך חלון, פעולה הגורמת לטירחה גדולה יותר – לא הותרה.
המשנה מציינת כי ההיתר של הכנסת הפירות דרך ארובה הינו רק ביום טוב, אך בשבת – לא הותר האסור.
יש הפוסקים כי אם אדם מעוניין לאכול את הפירות במהלך השבת – מותר גם בשבת קודש.
הגמרא בהמשך מגדירה את הכמות המותרת בפעולה זו.
ומכסים פירות בכלים מפני הדלף, וכן כדי יין וכדי שמן.
חכמים התירו גם לכסות פירות או כדי יין ושמן מפני הגשמים, כדי שלא ירקבו הפירות, או יתקלקל היין או השמן מרטיבות. כלומר, משום הפסד ממון, התירו חכמים ביום טוב לטרוח טרחה מועטה אף שלא לצורך יום טוב (יש הסוברים כי דין זה חל אף בשבת).
ונותנין כלי תחת הדלף בשבת.
המשנה מסיימת בדין דומה בתוך הבית. אם יש נזילה מן הגג, והמים נוטפים על פירות הנמצאים בבית או על רצפת הבית, הרי שמותר להניח דלי או כלי אחר על מנת ''לקלוט'' את המים הנוטפים כדי למנוע נזק והפסד ממון.
הגמרא דנה האם מותר לכסות רק פירות או דברים דומים שאינם מוקצה, או שמא מותר גם לכסות דברי מוקצה.
שאלה זו תלויה במחלוקת רבי יצחק וחכמים. רבי יצחק סבור כי כלי ניטל רק לצורך דבר הניטל, ולכן יאסור כאן לכסות אבנים או מוקצים אחרים, אף שהם עלולים להינזק. חכמים המתירים לטלטל גם לצורך דבר שאינו ניטל (מוקצה) יתירו כאן לכסות גם דברי מוקצה.
בגמרא אנו לומדים כי ניתן לכסות גם אם לצורך מניעת הפסד קטן.
 

מהו המסר

למדנו היום כי למרות שיש איסור לטרוח בשבת וביום טוב, הרי חכמים התירו טירחה במקום שיש הפסד, אף שההפסד אינו גדול.
חז''ל מיישמים עיקרון זה במקרים וכללים נוספים. כמו למשל בכלל הקובע כי ''התורה חסה על ממונם של ישראל''.
או בהלכה המתירה לעבוד בימי חול המועד במקרים שאם לא יעבדו ייגרם נזק (דבר האבד) ועוד.
אם כן, למדנו היום עיקרון הנמצא גם במקומות נוספים בש''ס ובפוסקים, המתיר לבצע דברים אסורים משום הפסדים אשר עלולים להיגרם לאדם אם לא יבצע פעולה מסוימת.
עיקרון זה מלמד על רגישות חכמים לצרכי בני אדם. חכמינו אינם מנותקים מן המציאות. ולכן, אם אפשר (כמו באיסורי דרבנן ועוד) הרי שיש ללכת לקולא ולהתיר איסורים כדי למנוע נזק כספי וצער גדול לבני אדם.
שנזכה להטמיע רגישות זו בלבנו, מול כל צער ונזק של כל העומדים במגע עמנו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב (מחר יום הזיכרון שלה, כ''ה אלול תשפ''א), וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]