דיוק וחידוש ברש"י
מסכת ראש השנה דף ד
עמוד א
רש"י ד"ה הרי זה צדיק גמור. אם רגיל בכך:
מדברי רש"י אלו משמע שרוצה לומר שאדם זה הוא צדיק גמור ולא רק במעשה הזה הוא צדיק, והנה רש"י בפסחים ח' ע"ב על מאמר זה הנותן סלע לצדקה וכו' כותב בד"ה הרי זה צדיק גמור. בדבר זה ולא אמרינן שלא לשמה עושה אלא קיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה ומתכוין אף להנאת עצמו שיזכה בה לעולם הבא או שיחיו בניו: וכן רש"י בבא בתרא י ע"ב בד"ה הרי זה צדיק גמור. על דבר זה ומחשבה זו: והרבינו חננאל כאן מביא שיש אומרים שהיא צדקה גמורה, וכן יש גורסים כך בבבא בתרא,
ונראה שרש"י הוכרח כאן לומר דמדובר באדם שרגיל בכך – בנתינת צדקה ועל כן הוא צדיק גמור, דאם מדובר במעשה אחד של צדקה מה הוכיחה כאן הגמרא דכורש מלך כשר היה בגלל שהיה נותן לכהנים כל הנצרך להם, הרי אפשר לומר דזה בלבד הוא מעשה צדקות ואין מכאן ראיה על שהוא צדיק ועל כן אומר רש"י שאדם שנותן כסדר ורגיל בכך בנתינת צדקה אף אם חושב בשביל שיחיה בני וכו' הרי הוא צדיק גמור, ודברי רש"י בפסחים מדויקים מאוד דשם כתב בדבר זה וכו' שהבודק את החמץ ומתכוין גם למצוא מחט הרי הוא עוסק במצוה אף שאינו מתכוין רק לשם המצוה אבל המצוה נעשית וכן הוא בצדקה כפי שרש"י מפרט "אלא קיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה", ומה לי מה שמתכוין להנאת עצמו כך גם בבדיקת החמץ עושה הבדיקה ומה נפק"מ כוונתו הנוספת למציאת המחט, ובבא בתרא רש"י כתב חידוש שהוא צדיק גמור על דבר זה "ומחשבה זו" שגם מחשבתו היא צדקות והיות וכל העינין בגמרא שם הוא ממעלת הצדקה ואיך צריך ליתן צדקה, הרי שרש"י משמיענו שמחשבה זו היא מחשבה לכתחילה.
