דרך אגב / רפי זברגר

ראש השנה ה ע''א-ע''ב

הקדמה

אחד מראשי השנים שלמדנו במשנה הראשונה במסכת הוא "ראש השנה לרגלים". הסבירה הגמרא בדף הקודם כי משמעות ראש השנה זה הוא לגבי איסור ''בל תאחר''. כאשר אדם התחייב דבר מה ועברו עליו שלשה רגלים הריהו עובר על הלאו של ''בל תאחר'' (יש מחלוקת תנאים, כמה רגלים צריכים כדי לעבור על האיסור).
למדנו שם בברייתא מהם הדברים עליהם מתחייבים באיסור זה:
תנו רבנן: חייבי הדמין, והערכין, החרמין, וההקדשות, חטאות, ואשמות, עולות, ושלמים, צדקות ומעשרות, בכור ומעשר ופסח, לקט שכחה ופאה
• חייבי דמין – אדם התחייב ואמר "דמי עלי" מתחייב לבדק הבית (צורכי בית המקדש) את סכום ''ערכו בשוק'' הנמדד בכמה הוא נמכר כעבד בשוק.
• ערכין – אדם האומר ''ערך פלוני עלי'', מתחייב לשלם לבדק הבית את הערך של אותו פלוני הנקוב בתורה. סכום זה תלוי במין האדם (זכר או נקבה) ובגילו (הסכומים מפורטים בסוף פרשת בחקתי, ויקרא כ''ז).
• חרמין – אמר על חפץ ''חרם עלי'' – חייב לתת את החפץ לבדק הבית.
• הקדשות – אמר על סכום כסף או חפץ שיהא ''הקדש'' – חייב לתת את הסכום או החפץ לבדק הבית.
• חטאות, אשמות – אדם המתחייב קרבן חטאת או אשם לבית המקדש.
• עולות ושלמים – אדם הנודר קרבן עולה או שלמים לבית המקדש.
• צדקות – אם אדם פוגש עני הרי הוא מחויב לתת לו צדקה מיד. יש המסבירים כי מדובר על צדקה לבדק הבית. ויש המסבירים כשאדם התחייב לצדקה ואין עניים מצויים – הרי הוא מתחייב בבל תאחר לאחר שלשה רגלים. (יש הסברים נוספים).
• מעשרות – תרומות ומעשרות שאדם חייב להפריש: תרומה גדולה, מעשר ראשון, מעשר שני ומעשר עני.
רשב''א מסביר באחד מפירושיו כי מדובר על אדם שהפריש את המעשרות ולא נתן אותם.
• בכור – בכור בהמה שיש לתת לכהן. יש אומרים כי ישראל שלא נתן לכהן עובר על האיסור. ויש אומרים כי מדובר על כהן שקיבל בכור אך משתהה בהקרבתו.
• מעשר – אדם שהשתהה ולא הפריש מעשר בהמה (הפרשת כל בהמה עשירית מבין בהמותיו שנולדו לו באותה שנה).
• פסח – לא הקריב קרבן פסח. יורחב בהמשך המאמר.
• לקט, שכחה ופאה – מתנות עניים שחייב אדם להשאיר בשדהו. יש כמה הסברים איך עוברים במצוות אלו על בל תאחר. תוספות בהסברו הראשון מסביר כי מדובר כאשר לא היו עניים והבעלים לקחו מתנות אלו, ולא החזירו אותם במשך שלושה רגלים (או לפי השיטות השונות במספר רגלים המחייבים באיסור ''בל תאחר'').
 

הנושא

מקשה הגמרא בדף שלנו:
ופסח בר מיקרב ברגלים הוא? פסח זימנא קביעא ליה, אי אקרביה - אקרביה, ואי לא אקרביה - אידחי ליה!
מדוע פסח נכלל בתוך הדברים עליהם עוברים על איסור ''בל תאחר'', והרי קרבן פסח קבוע לו זמן - בי''ד בניסן, אם הקריב בזמנו – הקריב, ואם לא הקריב – אין יכול להקריבו, שהרי שה של קרבן פסח חייב להיות בן שנתו, ולאחר שנה הוא כבר אינו כשר להקרבה.
אמר רב חסדא: פסח כדי נסבה.
רב חסדא עונה כי אמנם פסח לא שייך לנושא, אבל הזכירו אותו ''בדרך אגב''. כיוון שהרבה הלכות מזכירים את בכור, מעשר ופסח יחדיו, הזכירו גם כאן את פסח, למרות שאינו רלוונטי לכאן.
רב ששת אמר: מאי פסח - שלמי פסח
רב ששת מתרץ כי מדובר בקרבן פסח שנאבד, ולאחר זמן נמצא, ואזה הוא הופך להיות קרבן שלמים, וגם שלמים אלו אם עברו שלשה רגלים עובר על ''בל תאחר''.
אי הכי היינו שלמים!
מקשה הגמרא, מדוע יש צורך להזכירם בנפרד, הרי כבר הזכרנו באותו ברייתא כי שלמים עוברים עליהם באיסור ''בל תאחר'', ומדוע צריך לייחד במפורש שלמים שהיו פעם קרבן פסח.
תנא שלמים הבאין מחמת פסח, ותנא שלמים הבאין מחמת עצמן. סלקא דעתך אמינא; הואיל ומחמת פסח קאתו כפסח דמו, קא משמע לן.
עונה הגמרא כי היה ניתן לחשוב שדין שלמים שמקורו מקרבן פסח יקבל את דיני פסח ממנו הוא הגיע, ולא יהיה ניתן להקריבו אלא רק בפסח הראשון, לכן משמיעה לנו הברייתא ששלמים אלו דינם כמו שלמים אחרים, ורק אם עברו שלושה רגלים עובר עליהם באיסור ''בל תאחר''.
 

מהו המסר

הגמרא משתמשת בביטוי ''כדי נסבה'' מספר פעמים בש''ס, במשמעות שאמנם באמת אין צורך לומר את המימרה שנכתבה.
וכך נראה מלשון רש''י במסכת סוטה (י''ט.) המפרש את הביטוי ''שלא לצורך''. כלומר, הביטוי אינו נצרך באותו מקום, אך הביאו ''כדרך אגב''.
יש להסביר כי ''שלא לצורך'' הוא גם במקרים שהמימרה אפילו איננה נכונה, כמו במקרה שלנו. שהרי על השהיית קרבן פסח לא עוברים באיסור ''בל תאחר'' לפי הסבר רב חסדא.
בכל אופן ננסה ללמוד מכאן כי גם להתנהגות בני אדם. לפעמים אומרים או עושים דברים ''כדי נסבה'': לא צריך היה לומר משפט מסוים ובכל אופן נאמר. לא צריכה הייתה להיעשות פעולה מסוימת ובכל אופן נעשתה.
כשם שהגמרא מתייחסת לכך "באופן לגיטימי", נשתדל גם אנחנו לא להילחץ ולא ''לקחת קשה'' דברים שעשינו או אמרנו ולא היינו צריכים לעשות או לומר אותם. כמובן, מלכתחילה יש לחשוב לפני עשייה או דיבור, אך אם בכל אופן יצא משהו ''לא נצרך'' אין להרבות בצער ויגון על כך.
  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]