גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון א'רפ"ו מדור "עלי הדף"
מסכת ראש השנה
דף ז ע"א

"באחד בניסן ראש השנה לחדשים" - האם אכן מצוה למנות החדשים כפי מנינם? (א)

תנו רבנן, באחד בניסן ראש השנה לחדשים וכו' דכתיב (שמות יב, ב) "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" וכו' (ז, א). ופירש"י: "לחדשים - למנין חדשי השנה". ובפשיטות מבואר מזה, שיש למנות את חדשי השנה כפי מנינם וסדרם, דהיינו, שחובה לכנות את חודש ניסן - חודש ראשון, חודש אייר - חודש שני, וכן הלאה שאר החדשים, וזה שלא כפי שנהוג אצלנו, שאנו קוראים כל חודש וחודש בשמו: ניסן אייר סיון וכולי, ולא לפי מנין החדשים, ובכן יש להבין יסוד הדברים בזה.

ונפתח בדברי שאר הראשונים בסוגייתנו. הרשב"א כתב: "הא דתנו רבנן באחד בניסן ראש השנה לחדשים, לא ידענא למאי הלכתא, ויש לומר דנפקא מינה לידע החגים שכתוב בהן 'בראשון', 'בחדש השלישי', 'ובחודש השביעי', וכן לשאר ספורי הכתובים שכתוב בהן 'בחדש השני' ו'בחדש העשירי' וכיוצא בהן, לדעת אימתי היה, וכן לענין פסח ושאר המועדות, גבי פסח כתיב 'בראשון', ובראש השנה וביוה"כ כתיב 'בחודש השביעי', ואם לא ידענו איזה חודש ראש לחדשים אין אחד מן המועדות ידוע, וזה עיקר". וכן כתב הר"ן בחידושיו: "'באחד בניסן ראש השנה לחדשים', פירוש, נפק"מ למיקם אפירושא דקראי, כגון פסח דכתיב ביה בראשון וכו'... וכן לשאר ספורין הכתובים שכתוב בהם בחדש השני בחדש השלישי ודכוותייהו". ומבואר מדבריהם, שאכן כל כוונת ברייתא זו ש'באחד בניסן ראש השנה לחדשים', בכדי שנדע קביעת המועדים שקבעתם התורה על פי מנין החדשים, ולגבי זה נאמר שחודש ניסן הוא ראש השנה לחדשים, כדי שנדע גם כלפי שאר המועדים וסיפורי התורה איזה חודש הוא השני והשלישי וכו', אך לא מפורש שחובה למנות החדשים על פי מנינם.

ברם ידועים דברי הרמב"ן על הפסוק: "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה", שכתב בזה"ל: "וטעם 'החודש הזה לכם ראש חדשים', שימנו אותו ישראל חודש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר 'בחודש השלישי' (שמות יט א), ואומר 'ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן' (במדבר י, יא), 'ובחדש השביעי באחד לחודש' וגו' (שם כט א), וכן כולם, וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (עי' רמב"ן בפרשת יתרו בפסוק [שמות כ ח] "זכור את יום השבת לקדשו"), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי... אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה, וזה טעם 'ראשון הוא לכם', שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו". ומפורש בדבריו, כי בכלל מצות 'החודש הזה לכם ראש חדשים' הוא למנות שאר כל החדשים לפי מנין זה, כזכר ליציאת מצרים, וכפי שהאריך בדבריו. ועל פי דבריו יתפרשו דברי הגמרא שלפנינו כפשוטם, שחודש ניסן הוא ראש השנה לחדשים, כי כן היא המצוה, לכנות החדשים על פי מנינם, חודש ראשון, חודש שני וכן הלאה (עי' 'מנחת חינוך' מצוה שיא אות ה שאכן למד מסוגייתנו כדברי הרמב"ן), וכפי שנוטים פשטות דברי רש"י בסוגיין, וכנ"ל.

והנה הרמב"ן כתב בהמשך: "וכבר הזכירו רבותינו זה הענין, ואמרו 'שמות חדשים עלו עמנו מבבל' (עי' ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב; ב"ר מח, ט), כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו, והסבה בזה, כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמי' טז, יד-טו) 'ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון', חזרנו לקרוא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו, ומשם העלנו השי"ת, כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים, ולא ימצא רק בספרי נביאי בבל (זכרי' א, ז; עזרא ו, טו; נחמי' א, א) ובמגילת אסתר (ג, ז), ולכן אמר הכתוב 'בחדש הראשון הוא חדש ניסן', כמו 'הפיל פור הוא הגורל' (שם), ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם, ניסן ותשרי וכלם כמונו, והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה".

ובביאור דבריו נחלקו גדולי עולם, בספר העיקרים (מאמר ג פט"ז) בציינו את דברי הרמב"ן נקט שמצוה זו נתבטלה (עי' שו"ת חת"ס חו"מ סי' א), וז"ל: "ונראה מזה כי הם הבינו שצווי מנין החדשים היה זמני, רצ"ל כל עוד שתתמיד הגאולה ההיא, אבל אחר שגלו שנית משם ונצטוו על ידי ירמיהו (טז, יד-טו; כג, ז-ח): 'ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון' וגו', ראו להניח המנין הראשון שהיה זכר ליציאת מצרים, וחזרו למנות מנין אחר מתשרי לשנות העולם, והשאירו שמות החדשים שעלו עמהם מאשור זכר לגאולה השנית, כי הבינו שצווי מנין החדשים מניסן היה זמניי ולא צווי נצחי...". מאידך בפירוש 'הכותב' על ה'עין יעקב' (מגילה ג.) שלל את דבריו, כי לא יתכן שמצוות התורה אינן נצחיות, ובדבריו מבואר שגם לפי דברי הרמב"ן לא נתבטלה המצוה למנות החדשים מניסן, אלא, שמלבד מה שמנו החדשים במנין, גם הוסיפו לכנות בשמות שעלו מבבל - לזכר יציאתם מבבל. (וכעי"ז כתב עוד אחרונים. עי' 'אברבנאל' שמות שם; 'גט פשוט' אבה"ע סי' קכו סקל"ה; שו"ת 'בנין שלמה' או"ח סי' כב).

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף א'רפ"ז מדור "עלי הדף"
מסכת ראש השנה
דף ז ע"א

"באחד בניסן ראש השנה לחדשים" - האם אכן מצוה למנות החדשים כפי מנינם? (ב)

עסקנו בהא דשנינו (ז, א): "באחד בניסן ראש השנה לחדשים" - האם אכן חובה למנות את החדשים כפי מנינם מחודש ניסן, או שאין שום מצוה בזה, והבאנו את דברי הר"ן והרשב"א, בהם מבואר שאין חובה למנות את החדשים כסדרן, ואת דברי הרמב"ן - אותם נעתיק שוב לתועלת המעיין - שכתב בזה"ל (שמות יב, ב וכ"ה בדרשת הרמב"ן לר"ה): "וטעם 'החודש הזה לכם ראש חדשים', שימנו אותו ישראל חודש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה... וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו, 'אחד בשבת' ו'שני בשבת'... כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי... אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה, וזה טעם 'ראשון הוא לכם'... שנקרא לו לזכרון גאולתינו".

לאור דברי הרמב"ן - מהם משמע שאכן חובה למנות את החדשים כפי מנין זה - דנו האחרונים למעשה במה שנפוץ בזמננו לכנות את החדשים בשמות הלועזים - האם נכון לעשות כן, וכמו כן מה שרגילים למנות החדשים לפי מנין העכו"ם, האם יש בזה משום ביטול מצוה זו (עי' 'מנחת חינוך מצוה שה אות יא), וכמו שכתב ה'חתם סופר' (תו"מ פר' בא בפסוק החודש הזה לכם): "וזה תוכחת מוסר שנכתב בהמכתבים וכדומה יום ראשון בשבת וחודש ראשון, ולהעיד על בריית שמים וארץ בששת ימים וינח ביום השביעי ועל יציאת מצרים, לא ח"ו כמספרם של אומות העולם".

לצורך בירור הדבר יש להקדים ולהביא המשך דברי הרמב"ן שכתב: "וכבר הזכירו רבותינו זה הענין, ואמרו 'שמות חדשים עלו עמנו מבבל' (עי' ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב; ב"ר מח, ט), כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו, והסבה בזה, כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל, ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמי' טז, יד-טו) 'ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון', חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו, ומשם העלנו השי"ת, כי אלה השמות, ניסן אייר וזולתם, שמות פרסיים... ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם ניסן ותשרי וכלם כמונו, והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה". ובביאור דבריו נחלקו המפרשים, ויש נפקא מינה להלכה על פי דבריהם.

בספר העיקרים (מאמר ג פט"ז) כתב בכוונת דברי הרמב"ן: "ונראה מזה כי הם הבינו שצווי מנין החדשים היה זמני, רצ"ל כל עוד שתתמיד הגאולה ההיא, אבל אחר שגלו שנית משם ונצטוו על ידי ירמיהו 'ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה את זרע בני ישראל מארץ צפון' וגו', ראו להניח המנין הראשון שהיה זכר ליציאת מצרים, וחזרו למנות מנין אחר, מתשרי, לשנות העולם, והשאירו שמות החדשים שעלו עמהם מאשור זכר לגאולה השנית, כי הבינו שצווי מנין החדשים מניסן היה זמניי ולא צווי נצחי...". ולפי דבריו יוצא, שהיום אין אכן חיוב למנות החדשים מניסן, אחרי שנתבטלה החובה לעשות זכר ליציאת מצרים, ואמנם, יש לדון לפי דבריו כלפי שמות החדשים שעלו מבבל שהם זכר לגאולה שנית, האם היה בכך משום תקנה קבועה ומצוה גמורה, וכענף ממצות 'החודש הזה לכם', שבשעת הציווי היה לזכר יציאת מצרים, ואילו עתה יש לעשות זכר לגאולה שנית, ואולי יש בכך משום איסור מדברי קבלה - אם נמנה החדשים בשמות הלועזים או במנין הלועזי, ויתכן - שלפי דברי ספר העיקרים לא נקבע דבר זה כתקנה גמורה, ושפיר יכולים לכנות החדשים בשמות ובמנין הלועזיים.

אמנם, רבים תמהו על דבריו, כי לא יתכן לומר שמצוות התורה הן זמניים ונתבטלו במשך הזמן. והנה האברבנאל (שמות שם) בהביאו דברי הרמב"ן כתב: "ונראה לי שלא עברו בזה על מצות 'החודש', לפי שגם הם לא נמנעו מלקרוא את החדשים ראשון ושני במספרם - כמו שצותה תורה, אבל מלבד זה כינו את החודש באותו כנוי שהיו מכנים אותו בבבל. וכן נאמר במגלת אסתר (ג, ז): "בחדש הראשון הוא חדש ניסן", שהוא ביאור החודש...". ולדבריו יוצא כי בעלותם מבבל, כשכינו את החדשים בשמות שעלו מבבל, המשיכו גם למנות את החדשים ראשון ושני מחודש ניסן, כמצות התורה, אלא שהוסיפו לכנות השמות שעלו מבבל - לזכר גאולתם השנית, וכשמוסיפים שמות שונים על חדשי השנה אין כאן ביטול מצוה כל עוד שמונים את החדשים כמנינם מחודש ניסן. ולפי זה נצטרך גם כהיום למנות את החדשים כסדרם, אלא שמותר להוסיף שמות אחרים בשמות החדשים, ולכאורה כשמונים החדשים לפי מנין הגוים יש בכך משום ביטול מצוה זו.

וידועים המה דברי 'הכותב' (מגילה ג.) נגד דברי ספר העיקרים, אשר האריך לבאר דברי הרמב"ן בדרך שונה קצת, והוא, שכאשר מונים את החדשים על פי מנין, אכן חובה שיהא המנין שחודש הראשון הוא ניסן, וכאשר מונים במנין אחר מבטלים מצוה זו, אכן מצוה זו אינה מחייבת כלל למנות החדשים בדרך מנין, וכמו כן מותר לכנות החדשים בשמות שונים, ולכן כשעלו מבבל וכינו את החדשים בשמות של בבל, לא ביטלו מצוה זו - גם כשלא מנו את החדשים על פי המנין, כי מצוה זו אינה מחייבת כלל למנות החדשים כלל, ולפי דבריו גם כן לא יעלה יפה מה שאנו מונים החדשים כפי מנין הלועזי, ונצטרך לומר שאנו נוקטים להלכה כדברי הראשונים, הר"ן והרשב"א, שחולקים על הרמב"ם, ולדבריהם אין שום מצוה במנין החדשים כלל, ובכל כגון דא נאמר 'פוק חזי מאי עמא דבר', ויכולים לסמוך על הראשונים הללו (עי' שו"ת בנין שלמה סי' כב שהעלה כן).